היום לפני 73 שנה, במסגרת מלחמת העולם השנייה, התרחש אירוע צילום הנפת הדגל האמריקני באיווה ג'ימה - תצלום היסטורי, המתאר חמישה נחתים אמריקנים וחובש של הצי האמריקני המניפים את דגל ארה"ב על פסגת הר סוריבאצ'י שבאי היפני איוו ג'ימה. הוא צולם ע"י הצלם ג'ו רוזנטל, במהלך קרב איוו ג'ימה שבו נכבש ההר.
בתצלום מוצגת הנפת הדגל השנייה על הר סוריבאצ'י. ההנפה הראשונה תועדה על-ידי לואיס לווארי, אולם תצלומו לא התפרסם בזמנו וגם כיום זוכה לפרסום מועט. תצלומו של רוזנטל, מאידך-גיסא, זכה לפופולריות גדולה. הוא הודפס מחדש אלפי פעמים בעיתונים ובכתבי עת שונים, והפך עד מהרה לתצלום המסמל את הניצחון במלחמה עבור הציבור האמריקני. ב-1945 הוא זיכה את הצלם בפרס פוליצר לתצלום הטוב ביותר, והיה לתצלום הראשון שזיכה צלם בפרס באותה שנה שבה פורסם לראשונה.
מבין ששת האנשים בתצלומו של רוזנטל (מייקל סטרנק, רני גאגנון, איירה הייז, פרנקלין סוסלי, ג'ון בראדלי והארלון בלוק) רק שלושה שרדו את הקרב (הייז, גאגנון ובראדלי).
קרב איוו ג'ימה נערך בפברואר ובמרס 1945, בשלהי המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. בקרב לחמו ארצות הברית והאימפריה היפנית. הוא התחולל באי איוו ג'ימה שבמחצית הדרך בין איי מריאנה, שבהם היה בסיס של מפציצי ארצות הברית, לבין יפן. מטרת הפלישה האמריקנית לאיוו ג'ימה הייתה לכבוש את שלושת שדות התעופה הנמצאים באי הקטן יחסית (רק 21 קמ"ר). היפנים השקיעו כל מאמץ על-מנת שלא לאבד את האי, המרוחק רק 1,200 קילומטר מטוקיו.
ב-19 בפברואר 1945, בשעה 2:00 לפנות בוקר, פתחו תותחי ספינות הקרב של הצי האמריקני בהפגזה על האי וסימנו את תחילת הפלישה. היפנים ניצלו את מקום מסתורם באי כדי לירות אל עבר החיילים שנחתו על חופי האי, וגרמו לבלבול ולאבידות כבדות בקרב האמריקנים. הנקודה המבוצרת ביותר באי, וללא ספק הנקודה האסטרטגית החשובה ביותר בו, היה "הר סוריבאצ'י", הר געש כבוי שנמצא בדרום האי ומתנשא לגובה של 166 מטרים מעל פני הים. בהר התבצרו רבים מהחיילים היפנים וירו אש כבדה אל עבר הכוחות האמריקניים. לאחר מספר ימי לחימה הבינו הנחתים שרובים אינם יעילים נגד המתבצרים היפנים, ובמקום זאת החלו להשתמש בלהביורים וברימוני יד על-מנת לגרום להם לצאת מתוך המנהרות. שיטה זו הוכחה כיעילה וההר נכבש על-ידי האמריקנים ב-23 בפברואר, לאחר ארבעה ימי לחימה.
כיבוש ההר לא שם קץ לקרב, שהסתיים בניצחון אמריקני ב-26 במרס, 31 ימים לאחר כיבוש ההר. תוצאות הקרב היו הרסניות לשני הצדדים: מתוך הכוח האמריקני שמנה 110,000 חיילים, נהרגו 6,825 ו-19,026 נפצעו, ומהכוח היפני שמנה 22,000 חיילים, נהרגו 21,500 ו-216 נפלו בשבי. לאחר כיבוש ההר נשלחה קבוצה של חיילים שמנתה בין השאר את מייקל סטרנק, איירה הייז, פרנקלין סוסלי והארלון בלוק לפסגת ההר כדי להניח שם קווי טלפון. במקביל לכך, נחת על חופי איוו ג'ימה מזכיר הצי של ארצות הברית, ג'יימס פורסטל, ולאחר שראה את הדגל המונף הוא החליט שהוא רוצה אותו כמזכרת. דרישה זו הרגיזה את קולונל צ'נדלר ג'ונסון, שטען שדווקא הנחתים שכבשו את פסגת ההר ראויים לשמור את הדגל. על כן, הוא שלח את עוזרו טד טאטל להביא דגל חדש וגדול יותר, במטרה להניף אותו במקום הדגל הקודם כך שכל החיילים באי יוכלו לראות אותו. טאטל מצא דגל גדול יותר (240X140 ס"מ) על אחת מהספינות שעגנו בחוף והביא אותו לג'ונסון. ג'ונסון קרא אז לרני גאגנון, רצו האישי, וביקש ממנו לקחת את הדגל אל פסגת ההר.
כשהגיע לפסגה, נתן גאגנון את הדגל לסטרנק, הייז, סוסלי ובלוק וביקש מהם להניפו. בזמן שגאגנון טיפס אל פסגת הר סוריבאצ'י, עלה לשם גם ג'ו רוזנטל, צלם סוכנות הידיעות Associated Press. כשהגיע לפסגה ראה קבוצה של נחתים העומדים מסביב לדגל הראשון ובידם דגל חדש וגדול יותר. רוזנטל הבין כי הם עומדים להניף דגל חדש על פסגת ההר. על כן, הוא התרחק אחורנית מרחק של כ-10 מטרים וערם מספר סלעים כדי להגביה את עצמו, פעולה שכמעט וגרמה לו לפספס את הצילום. לאחר שירד מן ההר, שלח רוזנטל את סרט הצילום לפיתוח בגואם, ולאחר מכן למרכז המערכת של סוכנות AP בניו-יורק. וב-25 בפברואר, יומיים בלבד לאחר הנפת הדגל, כבר הופיע התצלום על שערי העיתונים בארצות הברית. התצלום זכה להצלחה מיידית. בימים שלאחר מכן הוא פורסם שוב ושוב, והצליח להרים את המורל של הציבור האמריקני, שבשלהי 1945 כבר היה מותש מהמלחמה. כשפרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית, ראה שהתצלום מתפרסם שוב ושוב בעיתונים, הוא הבין שהחיילים המצולמים בתצלום יוכלו לשמש כ"סמלים" במסע מלווה המלחמה הבא, בכך שיוצגו כגיבורים אמריקניים וישכנעו את הציבור לקנות איגרות מלווה. על כן הורה לגלות את זהותם של הנחתים בתצלום ולהחזירם בהקדם לארצות הברית, שכן ידע שההכנסות מהמסע מותנות בחזרתם של הנחתים בחיים. בתהליך הזיהוי של החיילים נפלו כמה טעויות, שחלקן התגלה רק לאחר סיום המסע. על-אף המחמאות הרבות להן זכה התצלום, החלו עד מהרה לצוץ שמועות שפקפקו באמינותו, וטענו שהוא מבוים. השמועות החלו לאחר שרוזנטל נשאל כבדרך אגב האם התצלום מבוים, וכיוון שחשב בטעות שהכוונה היא לתצלום הקבוצתי של חיילי הנחתים אותו צילם, הוא ענה בחיוב. מכאן השמועות התפשטו והתחזקו עד שאמריקה כולה התוודעה להן כשתוכנית הרדיו של הטיים מגזין, "Time Views the News" דיווחה שרוזנטל צילם את התצלום לאחר שביקש מששת הנחתים לתקוע את הדגל בשנית ובאופן מרשים יותר. מאז החל גל של האשמות והכפשות, שהגיע לשיאו ב-1991 כשמבקר ספרות בניו-יורק טיימס טען שצריך לבטל את פרס פוליצר בו זכה התצלום. רוזנטל נלחם עד יום מותו בהאשמות אלו.
באחת הפעמים בהן נשאל האם ביים את התצלום, ענה: "אם הייתי מביים את התצלום זה היה, כמובן, הורס את הייחוד שבו. הייתי אוסף קבוצה קטנה יותר של אנשים ומבקש מהם להפנות את ראשיהם למצלמה כך שיוכלו להזדהות, והתוצאה לא הייתה דומה כלל לתצלום אותו צילמתי". לתצלום משמעות גדולה בקרב הציבור האמריקני על-אף המחלוקות, ויש לו מורשת מכובדת. שני הדגלים אשר הונפו באותו היום באיוו ג'ימה מוצגים במוזאון הלאומי של חיל הנחתים האמריקני. במקום גם מוצג הדגל השלישי שהונף לאחר שהשני ניזוק מהרוחות על פסגת ההר. אנדרטת חיל הנחתים של ארצות הברית בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ליד וושינגטון הבירה, שהוקמה בשנת 1954 מבוססת על תצלום זה. ביולי 1945 הוציא משרד הדואר האמריקני בול דואר עליו מודפס התצלום. בשנת 2005 הוטבע דולר עשוי כסף שעליו מתנוסס התצלום, לציון 230 שנות קיומו של חיל הנחתים האמריקני.
