מקורות יהודיים יכולים לסייע לבית המשפט בדרכים מפתיעות, ולא רק בעניינים המתבקשים-מאליהם כמו מעמד אישי. שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, סיפק לכך דוגמה חיה (11.3.18).
בית המשפט העליון נדרש לשאלה מה פירוש המושג "עגל יונק" המופיע בתקנות לגבי הסגר של בעלי חיים מיובאים. השופט
יצחק עמית בחן את ההגדרות לכאן ולכאן, הביע מורת רוח מכך שהמדינה לא טרחה להסביר במה מדובר אך דחה את ערעורו של יבואן עגלים על החיוב שהוטל עליו.
הנדל העיר, כי הצדדים הביאו "טענות היסטוריות לעניין הכוונה המקורית של המונח. וניתן להרחיק את המבט אפילו יותר". תחילה פונה הנדל למפגש בין יעקב לעשו המתואר בספר בראשית, כאשר יעקב מתחמק מהזמנתו של עשו לבוא עימו לאדום בנימוק שההליכה המהירה עלולה להזיק לילדיו ולצאנו. שם אומר יעקב "והצאן והבקר עלות עלי", ורש"י מדובר שהכוונה לפרות שעדיין מגדלות את עולליהן.
"הנה כי כן", מסיק הנדל, "פרשנות המונח 'עגל יונק', או 'עגל
עולל ויונק' בהקשר זה אינה דווקא עגל היונק בפועל, אלא עגל רך, שאינו מסוגל ללכת מהר. ניתן להניח שלפי פירוש זה 'עגל יונק' יכול להיות גם עגל שנגמל מחלב אמו, אך בהעדר ראיה אחרת אין לשלול גם את האפשרות שעגל המסוגל להליכה מהירה עדיין יונק חלב, או שקיימת זהות בין המעבר לתזונה עצמאית והתחזקותו הפיזית של העגל במידה מספיקה לצורך הליכה מהירה".
ראיה תנ"כית שנייה היא מהשבת ארון הברית בידי הפלישתים לנחלת ישראל. הפלישתים מניחים את הארון על עגלה הרתומה ל"פרות עלות" שעגליהן נותרו מאחור, כדי לראות מה יקרה: אם בניגוד לטבען הפרות יתרחקו מהרפת לעבר גבול ישראל - סימן שהפגעים שבאו על הפלישתים אכן היו מידי אלוקי ישראל בשל בזיזת ארונו. כאן אומרים רש"י ור' דוד אלטשולר (בעל "מצודת דוד"), שהכוונה היא לפרות מיניקות. "צא ולמד: המונח 'עגל יונק' (או 'פרה מניקה') יכול להשתנות לפי ההקשר הרלוונטי", מסיק הנדל.
