המחסור החמור בטייסים הביא את חיל-האוויר האמריקני לשקול בחיוב הסמכת חוגרים לטייסים, ולא קצינים כפי שהיה עד מלחמת העולם השנייה.
מחקר של חברת ראנד, שאמור היה להסתיים בסוף חודש מארס, בוחן את היתכנות הטסת מטוסים בידי חוגרים ולא בידי קצינים. מחקר נוסף של חיל-האוויר בוחן את השימוש באינטליגנציה מלאכותית ובהדמיות להכשרת חוגרים לטיסה, ויסוכם בחודש אוגוסט.
במשמר הלאומי ובמילואי חיל-האוויר יש טייסים, שאינם קצינים. אלה אזרחים, שרכשו רישיון טיס, מסביר הנגד קֶלֶט או רייט, הנגד הראשי של חיל-האוויר האמריקני.
על הדרך להסמכת חוגרים לטייסים ניצבים כמה מכשולים. בראש ובראשונה פיתוח קריירה נאותה לחוגרים הללו. לקצינים מובטחת אפשרות לקידום לפיקוד על טייסות ועל-כנפות ומעבר בין בסיסים. צריך להבטיח קידום ראוי גם לחוגרים, שיוסמכו לטיס. בנוסף, יש להרשות לחוגרים להפעיל אמצעי לחימה מוטסים. כעת מורשים חוגרים, שהוסמכו למטיסי כטב"מים גלובאל הוק, להפעילם למשימות סיור בלבד. התפיסה הנוכחית מתירה רק לקצינים להפעיל אמצעי לחימה. בעניין הזה מוצע להסמיך חוגרים, שסיימו קורס טיס, לנגדים בדרגות ואראנט-אופיסר.
להסמכת חוגרים לטייסים יש היסטוריה. היא החלה עוד כשחיל-האוויר היה אגף בצבא האמריקני. בשנים 1947-1926 קיבלו כ-3,000 חוגרים, שסיימו בהצלחה קורס טיס, דרגת מש"ק (סטאף סרג'נט), ואחר כך דרגת ואראנט-אופיסר. הסמכת חוגרים לטייסים בדרגת ואראנט-אופיסר הופסקה בשנת 1959. כמה מוותיקי הטייסים החוגרים דאז נשארו בחיל, והפכו לאלופי הפלות והגיעו לדרגות בכירות, כולל אחד-עשר גנרלים, כמו בריגדיר-ג'נרל אדוארד וֶנגלר, שנפטר בשנת 2011.