סופית: סרנה יפצה את נתניהו

שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה על הסף (יום א', 15.4.18) את בקשתו של העיתונאי יגאל סרנה לערער על חיובו לפצות את בנימין נתניהו ושרה נתניהו על לשון הרע. עמית קבע, כי אין הצדקה לדון בנושא בגלגול שלישי. בית משפט השלום בתל אביב (השופט עזריה אלקלעי) קיבל את תביעתם של בני הזוג נתניהו, בעקבות פוסט שכתב סרנה ובו טען ששרה נתניהו אילצה את ראש הממשלה לצאת ממכוניתו בשל מריבה באישון לילה בכביש ת"א-ירושלים. סרנה חויב לפצות את בני הזוג ב-100,000 שקל ולשלם הוצאות בסך 55,000 שקל. שופטת בית המשפט המחוזי בעיר, אביגיל כהן, דחתה את ערעורו של סרנה, וחייבה אותה בתשלום הוצאות נוספות בסך 20,000 שקל לאחר שסירב למשוך את ערעורו. כהן דחתה את טענתו של סרנה לפיה מדובר בתביעת השתקה וקבעה, כי מדובר בתביעה לגיטימית. עוד העירה, כי פערי הכוחות הפעם פעלו במידה רבה לטובתו של סרנה, אשר לא נאלץ להוציא אף אגורה מכיסו, שכן מסע מימון המונים כיסה את הסכומים בהם חויב בבית משפט השלום. לכן, כהן לא קיבלה את נסיונו של סרנה להציג את עצמו כדוד מול גלית. בבקשתו לערער לעליון טען סרנה, כי המאפיינים המיוחדים של פרסום בפייסבוק דורשים עידכון ופיתוח של הכללים המשפטיים המקובלים, שכן הנפגע יכול להגיב מיידית ואין צורך בהליכים משפטיים. עוד טען, כי פייסבוק היא כיכר השוק המודרנית ואין לצנזר את השיח המתנהל בה, וכי ממילא פרסומים בפייסבוק הם בעלי אורך חיים קצר ביותר. עמית מגיב: "אין בידי לקבל את הטענה. פרסום מיידי אינו ייחודי לפייסבוק אלא מאפיין אמצעי תקשורת מודרניים רבים, וכך גם לגבי יכולת התגובה. מאפיין זה, כשלעצמו, אינו שולל את זכות התביעה של הניזוק. להמחשה, נתאר לעצמנו דיון שמשודר בטלוויזיה או ברדיו בשידור חי, ובמהלכו אחד המשתתפים מתיר את חרצובות לשונו ומוציא דיבה על אחר שמשתתף בדיון. מובן כי מיידיות הפרסום במקרה כזה, כמו גם יכולת התגובה של הנפגע, אינן שוללות מעיקרה את הזכות החוקית להגיש תביעת לשון הרע". עוד אומר עמית, כי גישתו של סרנה - שכוחה יפה עוד יותר לטוויטר - היא גורפת ומרחיקת לכת. "גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרווחת לפיה גם פרסומים במרשתת ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע בשינויים המחויבים", הוא מציין. עמית מוסיף: "קבלת גישתו של בא-כוח המבקש לגבי זירת הפייסבוק משמעה התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח. איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני - כולל ההתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת 'המדיום הוא המסר' - יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל". עמית מסכים שהפרסום באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט מעורר לעיתים סוגיות משפטיות עקרוניות - אך לא זה המקרה הפעם. אין ספק שהפוסט של סרנה היווה "פרסום" כמשמעו בחוק לשון הרע, ואין לקבל את תיאורו בידי כותבו כ"היתולי למחצה": סרנה התיימר לתאר אירוע שכביכול התרחש. עוד הוא אומר, כי אין המדובר בתביעת השתקה וזאת בשל הנימוקים שהעלו הערכאות הקודמות. את סרנה ייצגו עוה"ד אביגדור פלדמן וליאור אפשטיין.