סרבן גט נדחה על הסף

בעל המעגן את אשתו ונשלח עקב כך למאסר, בא בחוסר נקיון כפיים לבית המשפט העליון כאשר הוא עותר נגד מאסרו - אומר (1.5.18) השופט דוד מינץ. האדם בו מדובר מסרב מזה חמש שנים לתת לאשתו גט כפי שקבע בית הדין הרבני בחיפה. אשתקד הורה בית הדין לאסור את האיש למשך שנה, ובמקום לערער לבית הדין הרבני הגדול - הוא עתר לבג"ץ. אותה עתירה נדחתה על הסף גם מסיבה זו וגם "בשל כך שהעותר פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים מוחלט בכך שנכון לאותה שעה עיגן את אשתו במשך ארבע שנים והיתל פעם אחר פעם בבית הדין הרבני", כלשונו של מינץ. ב-7.3.18 הורה בית הדין על הארכת המאסר בשנה, האיש טרם ערער לבית הדין הגדול אך ביקש עיכוב ביצוע; בקשתו נדחתה ועל כך עתר לבג"ץ. גם הפעם נדחתה העתירה על הסף, ומינץ מתבטא כלפיו בחריפות רבה: "ראשית, כל אימת שהעותר לא ימצה עד תום את ההליכים העומדים לרשותו, בדמות הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול וכל אימת שלא תינתן החלטה סופית של בית הדין הרבני הגדול בערעור שיגיש, דלתו של בית משפט זה תינעל לפניו מפאת אי-מיצוי הליכים. "שנית, הדברים שנאמרו במסגרת בג"ץ 2018/17 על אודות העותר שהוא פונה כאמור לבית משפט זה בחוסר ניקיון כפיים, הואיל ונכון לשעת נתינת פסק הדין ההוא ביום 14.3.2017 עיגן העותר את אשתו למשך ארבע שנים, נכונים היום כפל כפליים שכן מאז ועד היום חלפה למעלה משנה נוספת והוא עודנו מעגן את אשתו. לכך מצטרפת העובדה כי למעט דבר הגשת העתירה בבג"ץ 1766/18 לא גילה העותר דבר על אודות הגשת העתירות הנוספות שהגיש ואשר נדחו על הסף. חוסר ניקיון הכפיים של העותר מלא היום אפוא במלוא חופניים". לבסוף אומר מינץ, כי האיש כבר חויב בהוצאות בשל הליכי הסרק בהם הוא נוקט, והפעם ישלם 15,000 שקל. השופטות דפנה ברק-ארז ויעל וילנר הסכימו עם מינץ. את האישה ייצגה עו"ד תהילה רוט, ואת בתי הדין - עו"ד יצחק רוזנטל.