ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, משך (יום ה', 3.5.18) את בקשתו לביטול הקלון שהוטל עליו.
אולמרט הגיש בחודש שעבר לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, בקשה לקיצור תקופת ההתיישנות שלו ולמחיקת המרשם הפלילי - בקשה שמשמעותה ביטול הקלון שהוטל עליו בשל קבלת שוחד בפרשת
הולילנד. אולמרט הורשע גם במרמה והפרת אמונים בפרשות טלנסקי ומרכז ההשקעות ובשיבוש עדותה של
שולה זקן. הוא נדון בסך-הכל ל-27 חודשי מאסר, מתוכם ריצה 17 חודשים.
מיד לאחר שחרורו, ביקש אולמרט מריבלין לבטל את המגבלות שהוטלו עליו כאסיר ברישיון עד לתום תקופת עונשו המקורית - ונענה. משמעות הבקשה הנוכחית הייתה, שברמה התיאורטית יכול היה אולמרט לחזור לחיים הפוליטיים, אם כי נראה שמטרתו העיקרית הייתה לאפשר לו להתמנות כדירקטור ללא הגבלה בחברות שונות.
סיכויי בקשתו של אולמרט היו נמוכים מאוד, משום שהדרג המקצועי במשרד המשפטים היה ממליץ לשרה
איילת שקד לדחות אותה. קרוב לוודאי ששקד הייתה מעבירה המלצה זו לריבלין, וכמעט אין תקדים למצב בו הנשיא מקבל בקשות מסוג זה בניגוד לדעת שר המשפטים. בזמנו אף פסק בג"ץ (בתקופתו של
משה קצב), כי במקרים קיצוניים יכול שר המשפטים להטיל וטו על החלטת הנשיא בכך שלא יצרף אליה את חתימתו.
לאחר הגשת הבקשה פורסם ספרו של אולמרט, בו הוא תוקף בחריפות את כל דרגי מערכות אכיפת החוק והמשפט: החל מבית המשפט העליון, דרך השופט
דוד רוזן ו
מבקר המדינה לשעבר
מיכה לינדנשטראוס ועד ליועץ המשפטי דאז ושופט העליון כיום
מני מזוז. התקפה זו, לצד העובדה שאין נסיבות חריגות המצדיקות היענות לבקשה, הורידה למעשה לאפס את סיכוייה להתקבל.
