השקפת העולם של מומחים המעידים בתחום המעמד האישי יכולה להשפיע על חוות דעתם - אומר (יום ב', 14.5.18) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ישעיהו שנלר, העומד בראש הרכב ערעורים בתחום המשפחה. הוא דיבר במפגש של ועדת פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט של ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.
לדברי שנלר, "פקידי הסעד ממליצות כמעט בכל תיק על משמורת משותפת, בצורה מוגזמת. לא תמיד הם בודקים האם זה מתאים, במיוחד לנוכח העובדה שלצד המשמורת מצויה גם האחריות ויש לכך היבטים כלכליים משמעותיים. כאשר עולות שאלות של מסוגלות הורית, יכול לבוא מומחה ולחסל אחד מהם או את שניהם - והכל בגלל שיש להם האשמות הדדיות רק משום שנפרדו.
"כאשר אחד ההורים רוצה להגר, עלול להיווצר מצב בו דווקא מי שמסוגלותו ההורית גבוהה יותר ויכול להתמודד טוב יותר עם הפרידה - הפסיקה היא נגדו. יש גם מקרים בהם מומחה מדבר עם הילדים ומגיע למסקנה מסוימת, וכאשר בית המשפט משוחח איתם - שומעים דברים שונים. הדברים הללו קשורים גם להשקפת העולם של המומחה עצמו בנוגע להגירת הורים, והם באים לידי ביטוי מובהק בתיקי אימוץ: בעד או נגד אימוץ פתוח".
שנלר הוסיף: "יש עליהום מטורף ברשתות החברתיות על מומחים ופקידי סעד. היה מקרה בו המומחה לא רצה לבוא להעיד בבית המשפט למשפחה, כי הוא אמר שבכוונתו לתבוע את המומחה משום שתקף אותו. למרבה הצער בית המשפט חייב אותו לבוא להעיד, וכמובן שחוות הדעת הייתה שאין לו מסוגלות הורית. אנחנו במחוזי ביטלנו את חוות הדעת, כי אי-אפשר לצפות למשהו אחר כלפי מי שאתה עומד לתבוע. מינינו מומחה אחר והמסקנה שלו הייתה הפוכה".
עוד התייחס שנלר לחוות דעת מומחים בנושא כשירותו של כותב צוואה, והזהיר שהמומחה עלול להתעלם מן המציאות. "הוא צריך לדרוש את כל החומר הרפואי, כי עורכי דין מתוחכמים יודעים מה לשלוח לו. יש מספיק עדים שיכולים להעיד על המציאות, כמו עורך הדין שערך את הצוואה, חברי קהילה או בני משפחה; הם לא צריכים להיות מומחים. אם המומחה ישר, הוא ישנה את חוות דעתו אם ייחשף לעדויות כאלו. הפסיקה היא, שעדויות מהמציאות גוברות על חוות דעתו של המומחה.
"עורך דין שמכין צוואה ורוצה למנוע שיתקפו אותה, רצוי שהוא עצמו יפנה את המצווה למומחה שיתן בזמן אמת את האישור על הכשירות. אני אעריך הרבה יותר מומחה שיגיד 'אני לא יכול לחוות דעה' בגלל העדר מידע, מאשר מי שמתעקש לתת בכוח חוות דעת; מומחה כזה אני אמנה שוב".
שנלר ציין, כי לעיתים עצם ניסוח המסמך יכול להצביע על אי-כשירות פסיכולוגית, בלי קשר לשאלת הכשירות הנפשית. "אישה שבעלה בגד בה אמרה שהיא מוכנה לחיות איתו, בתנאי שידווח לה על כל פגישותיו ושאם תחשוד בו שוב - יאבד את הדירה וכל זכויותיו. לאחר תקופה קצרה מימשה האישה את 'זכויותיה', אבל ברור שתנאים כאלו יכולים להצביע על מצב בו אני כשופט אומר: כבדהו וחשדהו. באותו מקרה פסלתי את ההסכם לאחר שקבעתי, שבאותו רגע הוא לא היה כשיר".
