שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, דחה על הסף (16.5.18) בקשה לפסול את השופטת
יעל וילנר מהשתתפות בהרכב הדן בעתירה לבג"ץ בנוגע לבית ספר ליד כפר אדומים.
80 פלשתינים עתרו לבג"ץ בנוגע לצו הריסה שהוצא לאותו בית ספר. וילנר שובצה להרכב יחד עם השופטים
נעם סולברג ו
ענת ברון. בתחילת הדיון מסרה וילנר, כי יש לה קרובי משפחה בכפר אדומים, אין היא יודעת מה עמדתם בנושא ואין היא סבורה שקיימת עילת פסילה. כל הצדדים הסכימו שהיא תדון בעתירה והדיון התקיים כסדרו.
שבוע לאחר הדיון פנה בא-כוח העותרים, עו"ד שלמה לקר, להרכב וביקש שווילנר תפסול את עצמה, בנימוק שנודע לו שמדובר בקרובים מדרגה ראשונה - אחיה, אחותה ובני משפחותיהם. לטענתו, "קיים חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק". ההרכב דחה את הבקשה באומרו שלא הוגשה בהזדמנות הראשונה - מיד לאחר דבריה של וילנר - ושגם לגופו של עניין היא סבורה שאין עילת פסלות.
בדחותו את הערעור אומר הנדל כי הקר לא ביקש לדעת באלו קרובי משפחה מדובר או פסק זמן כדי לבחון את הנושא, אלא הסכים בו במקום לקיום הדיון בפני וילנר. הקר עצמו הודה, כי בירר את העניין כבר לקראת סוף הדיון - ולמרות זאת הגיש את הבקשה רק לאחר שבוע. כללי הפסלות חלים רק במקרה של "בן משפחה מדרגה ראשונה" - והקר כלל לא טרח ל
שאול את וילנר בו במקום האם זהו המצב.
"צד אשר מעוניין להגיש בקשה לפסלות שופט חייב לעשות זאת בהזדמנות הראשונה, ולא לשמור את הטענה באמתחתו, בכפוף להתפתחויות דיוניות או החלטות כאלה או אחרות. הגשת בקשה בשלב מאוחר או בעיכוב עשויה ליצור רושם כאילו לא מדובר בבקשת פסלות 'נקייה', אלא כזו המשלבת שיקולי כדאיות בהתאם להתפתחות ההליכים", מציין הנדל.
עוד מזכיר הנדל, כי עילת פסלות קיימת רק אם לאותו בן משפחה מדרגה ראשונה יש "עניין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו". הקר לא הוכיח שלאחיה ואחותה של וילנר יש עניין כלשהו בתוצאות העתירה, מעבר לאמירות כלליות שאינן מגובות בתשתית עובדתית. האגודה השיתופית כפר אדומים וכמה עשרות מהתושבים - שעליהם לא נמנים הקרובים - הם שהביעו עניין בהליך, ותושבי המקום חלוקים בדעתם בנושא; וילנר ציינה שלא שוחחה עם אחיה ואחותה בסוגיה ואינה יודעת מה דעתם.
