22% מהתלונות של שופטים שנבדקו בשנת 2017 היו מוצדקות - מוסר (יום ד', 23.5.18) נציב התלונות,
אליעזר ריבלין, בדוח השנתי שלו. מתוך 534 תלונות שנבדקו לגופן, 81 היו מוצדקות וב-39 נוספות תוקנו הליקויים תוך כדי עבודתו של ריבלין. 39% מהתלונות המוצדקות נגעו לליקויים בניהול המשפט, 37% לעיכובים במתן פסקי דין ו-15% - להתנהגות שופטים.
ריבלין מצביע על עלייה ניכרת בשיעור התלונות המוצדקות על עיכובים (לעומת 24% בשנת 2016), ואומר שהדבר מצביע על העדר מענה מספיק לעומס המוטל על השופטים. לעומת זאת, שיעור התלונות על התנהגות השופטים ירד לאחר שהיה 24% בשנה הקודמת.
בנוגע לבית המשפט העליון טופלו 28 תלונות, ששבע מהן היו בסמכות הנציבות; אחת מתוכן הייתה מוצדקת. הנציבות טיפלה ב-113 תלונות על בתי המשפט המחוזיים, 77 היו בסמכותה ו-13 היו מוצדקות. בנוגע לבתי משפט השלום התקבלו 207 החלטות, 128 היו לגופן ו-36 תלונות היו מוצדקות. בבתי המשפט למשפחה: 176 החלטות, 134 לגופן ו-25 מוצדקות. בבתי הדין לעבודה: 67 החלטות, 49 לגופן ו-16 מוצדקות. על בתי הדין הרבניים ניתנו 49 החלטות, 32 היו לגוף התלונות ו-18 מהתלונות היו מוצדקות.
לפיכך, שיעוד התלונות המוצדקות הגבוה ביותר היה על בתי הדין הרבניים (57% מההחלטות לגופן), לעומת 19% בבתי המשפט למשפחה. השיעור עומד על 33% בבתי הדין לעבודה, 28% בבתי משפט השלום, 17% בבתי המשפט המחוזיים ו-14% בבית המשפט העליון.
אין גישה ל"נט המשפט" התלונות הנוגעות לניהול המשפט התייחסו לדחיות בלתי נחוצות, התחלת הדיון באיחור, אי-קיום דיונים במעמד הצדדים וליקויים ברישום הפרוטוקול. התלונות הנוגעות להתנהגות השופטים עסקו בשימוש בביטויים פוגעניים, הרמת קול שלא לצורך, הפגנת זלזול וחוסר סבלנות, חוסר רגישות, העדר תבונה והתנהגות פסולה מחוץ לאולם המשפט.
עוד מציין ריבלין לראשונה, כי עובדי הנציבות אינם מקבלים גישה למערכת "נט המשפט", והם נאלצים לבקש סיוע מעובדי המזכירויות בהוצאת מסמכים - מצב שלדבריו עומד בסתירה לחובת הסודיות המוטלת על הנציבות. ריבלין גם מוסר, כי הנציבות עובדת בכוח אדם חסר.
בשנת 2017 נדרשו לראשונה השופטים להגיש לנציבות הצהרות הון ובסך-הכל הוגשו 940 כאלו (כולל של הדיינים בבתי הדין הדתיים והצבאיים). ברוב ההצהרות נמצאו חוסרים, השופטים נדרשו להשלים אותן והדבר חייב את עובדי הנציבות לבדוק אותן שוב ושוב עד שאישרו אותן. ריבלין דיווח לנשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, על החוסרים בהצהרות ההון; הוא אינו מוסר מה נעשה בעקבות דיווחו.
סולברג פנה בנוגע לטכס הדוח חושף את פנייתו של שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג, לנשיאה דאז,
מרים נאור, בבקשה לאשר את השתתפותו כאדם פרטי בטכס לציון יובל למלחמת ששת הימים. הפנייה באה לאחר שנאור ביטלה את השתתפותו של השופט
ניל הנדל כנציג מערכת בתי המשפט; האירוע התקיים בגוש-עציון, מקום מגוריו של סולברג. נאור אישרה את הבקשה וריבלין אומר, שהיא עשתה זאת מכוח סמכותה לפרש את כללי האתיקה - כולל המגבלה ולפיה סולברג לא יתקרב לבימת הנשיאות.
חלק מן התלונות הפרטניות הובילו את ריבלין להמלצות מערכתיות. הוא אומר, כי אין שקיפות ואחידות במינוי אפוטרופוסים לפחות באחד מבתי המשפט למשפחה; מעיר על הצורך להימנע ממינוי חוזר ונשנה של אותם בעלי תפקידים מצד בית המשפט; מציין שמצא ליקוי רוחבי בהוצאת צווי חיפוש וצווי מעצר במעמד צד אחד והוצאת צווים לקויים וחסרים [החלטה בתלונה על השופט עלאא מסארווה]; וקובע שעל בתי המשפט לשמוע בעלי רכוש לפני שיחליטו האם להאריך את תפיסתו בידי המשטרה [החלטות שקיבל בעניינה של השופטת
חיותה כוחן-עומר], ולשמוע את הצד השני בטרם יעניקו למדינה ארכה להגשת כתבי הגנה. בנושא מינוי המומחים מוסר ריבלין, כי הנהלת בתי המשפט הקימה שני צוותים הבוחנים מתן פתרונות רוחביים.
ריבלין גם מזכיר את פרשת השופטת
רונית פוזננסקי-כץ (בלי לנקוב בשמה) ואת הליקוי שחשפה - דיונים בלשכת השופט במעמד הרשות החוקרת בלבד. ריבלין מתייחס לקושי הקיים בכך שחברות אינן רשאיות להיות מיוצגות בידי עורכי דין בתביעות קטנות, אך בפועל נציגיהן מופיעים שוב ושוב והופכים להיות ל"מייצגים בדרך קבע" - שגם להם אסור להופיע בערכאה זו. ריבלין הפנה את תשומת ליבם של מנהל בית המשפט והשרה
איילת שקד לבעיה זו ואמר שיש למצוא פתרון רוחבי, ואולי אף לשנות את החוק.
מעכבים פסקי דין - ומקודמים ריבלין גם מצביע על התופעה בה שופטים זוכים לקידום לערכאת הערעור, למרות שהם מעכבים פסקי דין בערכאה הראשונה - ואז מעכבים פסקי דין גם בערכאה הגבוהה יותר. ריבלין קבע, כי אין זה סביר ששופט שקודם זמנית לערכאת הערעור, ימשיך לשמוע תיקי הוכחות בשלום. הוא העביר את החלטתו לחיות, שקד ולחברי הוועדה לבחירת שופטים, כדי שיתייחסו למצבים אלו. News1
חשף אשתקד תופעה זו בפסקי דין של השופטות
יעל אנגלברג-שהם ו
נטע רות, אשר קודמו זמנית לבית הדין הארצי לעבודה.
עוד אומר ריבלין, כי "יש צורך דחוף לקבוע שיטות עבודה מכבדות יותר ויעילות יותר בבתי המשפט לתעבורה". בתחום האזרחי הוא סבור, כי "יש טעם לפגם בנסיונות חוזרים ונשנים מצד בית המשפט לשכנע בעלי דין להסכים, כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה. כשהצדדים מסרבים להצעת בית המשפט, יש להכריע בתיק לגופו".
