פרסום חלקי של "איומי הטרור"

חלק מן הפרטים הנוגעים למשפטו של הנאשם באיומי שווא של מוסדות בארץ ובעולם יוכלו להתפרסם - קבעה (יום ה', 24.5.18) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. האיש מואשם, כי באלפי מקרים במשך שנתיים הוא נהג להתקשר לגורמים שונים ברחבי העולם ובהם שדות תעופה, בתי ספר, גני ילדים, קניונים ותחנות משטרה, ולאיים עליהם שמעשי טרור ורצח עתידים להתבצע במקום. המעשים המיוחסים לו גרמו לבהלה בקרב הציבור ולנזקים נרחבים: הוזנקו לשווא כוחות חרום, פונו מוסדות ובתי ספר, הונחתו מטוסי נוסעים ואף הוזנק מטוס קרב לליווי מטוס נוסעים מאוים. הוא גם הציע לאחרים "שירותים" דומים, ואכן קיבל מאות אלפי שקלים תמורתם. חלק מן המעשים התרחשו, לטענת המדינה, כאשר הנאשם היה קטין וחלקם אחרי שעבר את גיל 18. משפטו מתנהל בבית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב. העיתון הארץ ביקש לקיים את המשפט בדלתיים פתוחות ולחשוף את שמו של הנאשם, השופט צבי גורפינקל דחה את הבקשה וברון קיבלה חלקית את ערעורו של העיתון. ברון אומרת, כי החוק אוסר לפרסם פרטים מתוך תיק המתנהל בבית המשפט לנוער, ושיקול דעתו של בית המשפט מצומצם להתרת כניסתם הפרטנית של בני אדם ספציפיים. לצד זאת קבע בעבר בית המשפט העליון, כי יש לבחון בכל מקרה אם מתקיימת התכלית לאיסור פרסום מלא או חלקי. "גם כשקמה הצדקה להגביל את הפרסום, יש להגבילו אך במידה המתחייבת, ובכל מקרה נטייתו של בית המשפט תהא להתיר למצער את פרסום פסק הדין", אומרת ברון. "איסור הפרסום של שמו וזהותו של קטין בהליך הפלילי איננו מוחלט. עיקרון זה נסוג אל מול אינטרסים אחרים, ובראשם הצורך להגן על שלום הציבור ובטחונו". על המקרה הנוכחי אומרת ברון: "ההליך הפלילי נושא הערעור מקים עניין לציבור וטומן בחובו חשיבות ציבורית רבה, הן בהינתן סוג והיקף העבירות, הן בשל טענות ההגנה המעוררות שאלות בדבר כשירותו של אדם לעמוד לדין בהינתן מצבים רפואיים מסוימים. לכך מתווספת עמדתם הלא השגרתית של הנאשם והוריו המבקשים פרסום ההליך על כל חלקיו, לרבות מסמכים רפואיים וזהות הנאשם. "יש ליתן את הדעת גם לעובדה שחלק מן העבירות בוצעו לאחר שהנאשם בגר, וכי בעת הגשת כתב האישום לא היה עוד קטין. מנגד ניצבים הוראות החוק וסדרי הדין בבית המשפט לנוער, והשיקולים המנחים את בתי המשפט בעניינם של מי שביצעו את העבירות, לפחות חלקן, בהיותם קטינים. בין כל אלה יש לאזן בזהירות המתבקשת". מסקנתה של ברון היא, כי לא ניתן לאפשר כניסת עיתונאים לדיון, שכן המשמעות תהיה פתיחת הדלתיים. לצד זאת, בנסיבות הספציפיות - אין מקום לאסור באופן גורף את קיומו של ההליך. לכן, "ראוי לפרסם את עובדות המקרה כפי שנתגלו לפני בית המשפט ואת טיעוניהם של הצדדים ביחס לאישומים. עוד ראוי יהיה לפרסם את החלטתו של בית המשפט בשאלת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, תוך הצנעתם של פרטים רפואיים או אינטימיים שאינם נדרשים לעניין. בסופו של ההליך וכפי שקבע אף בית המשפט בהחלטה נושא הערעור, ראוי יהיה לפרסם את פסק הדין, תוך הסתרתם של פרטים מזהים". עוד קבעה ברון, כי שמו של הנאשם לא ייחשף, למרות שביצע חלק משמעותי מן העבירות כאשר כבר היה בגיר, שכן "קיים חשש ממשי שחשיפת השם תפגע בשלומו של הנאשם וביכולת שיקומו בעתיד". היא גם אומרת, שהעובדה שהשם פורסם בצורה אקראית באינטרנט אינה מצדיקה פרסום רשמי שלו ומוסיפה: "בית המשפט איננו יכול לזנוח את העקרונות בדבר איסור פרסום ולבטלם כלאחר יד משום שפרסום מסוג זה כבר נעשה במקום אחר". את הארץ ייצג עו"ד פז מוזר, את המדינה ייצג עו"ד יוני חדד, ואת הנאשם - עו"ד יורם שפטל.