בג"ץ אישר את חוק ההדחה

בית המשפט העליון דחה (יום א', 27.5.18) פה אחד שתי עתירות נגד חוק ההדחה, המאפשר להדיח חבר כנסת בהליך מיוחד אם נקבע שיש במעשיו משום הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. פסק הדין ניתן בידי הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית, נעם סולברג, אורי שהם ומני מזוז. בג"ץ דחה את טענת העותרים לפיה יש בחוק משום שינוי של שיטת הבחירות, בקובעו שהוא אינו משליך על שוויון הסיכויים של הרשימות המתחרות בבחירות. על כן, לא נדרש לצורך קבלתו רוב של 61 חברי כנסת בכל שלוש הקריאות לפי סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת. עוד נפסק כי חוק ההדחה אינו מצריך הכרעה בסוגיה המשפטית הסבוכה הנוגעת לסמכותו של בית המשפט לפסול תיקון בחוק יסוד, זאת בשים לב לאיזונים ולבלמים שנקבעו במסגרת החוק, לאמות המידה המצומצמות להפעלתו ולעובדה ניתן לערער לבית המשפט העליון על החלטת הכנסת לפסול חברות של חבר כנסת. חוק ההדחה - שהוא תיקון לחוק יסוד הכנסת - אושר ביולי 2016 ברוב של 62 חברי כנסת נגד 47. הוא קובע, כי הכנסת תהיה רשאית ברוב של 90 מחבריה להפסיק את חברתו של חבר כנסת, אם קבעה שלאחר היבחרו לכנסת הנוכחית הוא הסית לגזענות או תמך במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. על-פי החוק, ההליך להדחת חבר הכנסת, יוכל להיפתח רק בעקבות בקשה של 70 חברי כנסת, שמתוכם לפחות עשרה חברים בסיעות אופוזיציה, ולאחר החלטה ברוב של 75% מחברי ועדת הכנסת - מה שיחייב גם הוא תמיכה של ח"כים מהאופוזיציה. עוד נקבע, כי הפסקת חברותו של חבר הכנסת תיכנס לתוקפה 14 יום מיום החלטת הכנסת, וכי הוא יוכל לערער עליה לבית המשפט העליון. האופוזיציה טענה, כי מדובר בהצעת המכוונת נגד חברי כנסת ערבים. יוזמי החוק טענו, כי הוא בא למלא את החלל הקיים, בו ניתן למנוע התמודדות מנימוקים אלו - אך לא להוציא מהכנסת את מי שעושה את אותם מעשים לאחר היבחרו. חיות, אשר כתבה את פסק הדין העיקרי, אומרת: בחוק ההדחה "אין בו כדי להשליך על שוויון הסיכויים של הרשימות המתחרות בבחירות. הוא אינו מקנה יתרון בלתי הוגן לרשימה אחת על פני רשימות אחרות ואינו מטיל סיכון בלתי הוגן על רשימה אחת לעומת האחרות. האיסורים שנקבעו בחוק ההדחה חלים על כל הרשימות כולן במידה שווה. אף אין מדובר בפגיעה בציפיות של הבוחרים או הנבחרים לאחר הבחירות". עוד היא מדגישה, כי ממילא כל מי שמתמודד לכנסת מתחייב לפעול במסגרת הכללים שנקבעו בחוק ההדחה (ואשר הועתקו מהסעיף בחוק יסוד הכנסת המאפשר לפסול מהתמודדות את מי שפועל בניגוד להם). גם העובדה שחבר כנסת מוחלף מסיבה כלשהי לאחר הבחירות אינה פוגעת בעקרונות הבחירות, שכן הללו הן מפלגתיות ולא אישיות. בנוגע לשאלת הביקורת השיפוטית על תיקון של חוק יסוד, אומרת חיות: "בהינתן השלב שבו מצוי מפעל החוקה הישראלי כמשימה שטרם הושלמה, ובפרט משלא נקבעו עד כה ההליכים לכינון ולתיקון של חוקי-יסוד, יש בעייתיות לא מבוטלת באימוץ דוקטרינה מקיפה הנוגעת לתיקון חוקתי שאינו חוקתי דוגמת הדוקטרינות הנוהגות במשפט המשווה". יצוין, כי פסקת ההתגברות מוצעת גם היא כתיקון לחוק יסוד - כבוד האדם וחרותו - ומדברי חיות עולה, שאם וכאשר יהיה צורך, ייבחן תיקון זה לגופו ולא כחלק מדוקטרינה מקיפה שאיננה קיימת. חיות מאמצת את הגישה שבבסיס חוק ההדחה: "התכלית המונחת ביסוד חוק ההדחה היא מניעת שימוש בכלים הדמוקרטיים לקידום מטרות אנטי-דמוקרטיות החותרות תחת קיום המדינה. רעיון זה עוגן זה מכבר בשיטתנו המשפטית... תכליתם המשותפת [של כללי המשחק] היא אחת: הגנה על קיומה של המדינה תוך איזון בין הגנה זו ובין הבטחת ערכיה הדמוקרטיים. תכלית זו נשענת על התפישה, כי 'חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות אזרח אינן במה לכיליון לאומי. זכויות האזרח יונקות מקיומה של המדינה, ואין להופכן קרדום לחיסולה'". היא עומדת בהרחבה על המנגנון הייחודי שנקבע בחוק ומגיעה למסקנה, כי הוא מעניק הגנה מפני שימוש שרירותי בו. חיות מוסיפה: "טרם שנחקק חוק ההדחה, לא ניתן היה למנוע את המשך כהונתו של חבר כנסת אלא אם כן המעשים התגבשו לכדי עבירה פלילית, חבר הכנסת הורשע בה ונקבע שיש עימה קלון. אחרת, הכלי היחיד להתמודד עם מעשים מסוג זה היה מניעת השתתפותו של אותו חבר כנסת בבחירות לכנסת הבאה. במובן זה, נועד חוק ההדחה לתת מענה שיהא קרוב יותר בזמן להתרחשויות הרלוונטיות, ואותו ניתן יהיה להפעיל בהתקיים כל התנאים הקבועים לשם כך בחוק". את העותרים ייצגו עוה"ד שחר בן-מאיר, יצחק אבירם, חסן ג'בארין, מונא חדאד, גיל גן-מור ודן יקיר; את הכנסת ייצגו עוה"ד איל ינון, גור בליי ואביטל סומפולינסקי; ואת המדינה - עוה"ד יובל רוטמן וסיגל אבנון.