זיכויו החלקי של רצון - שגוי

בית המשפט המחוזי בתל אביב שגה כאשר לא הרשיע את גואל רצון בהחזקה בתנאי עבדות של נשותיו, והפרקליטות שגתה כאשר לא ערערה על זיכויו מעבירה מרכזית זו. כך עולה (יום א', 27.5.18) מדבריו של שופט בית המשפט העליון, אורי שהם. רצון הורשע בעשרות עבירות מין ונדון ל-30 שנות מאסר. שהם מנתח באריכות את העבירה של החזקה בתנאי עבדות וקובע: "לשון סעיף 375א(ג) לחוק העונשין, בדבר קיומן של נסיבות ה'עבדות', מעגנת בתוכה שלוש אפשרויות להרשעה בעבירה: הוכחה כי המחזיק הפעיל כלפי קורבנותיו סמכויות קנייניות (היא ההגדרה המובהקת לעבדות המודרנית בעולם); כי הוא שולט שליטה ממשית בחייהם; או כי הוא שולל את חרותם (כביטוי לעבירת השעבוד הכפוי), והכל מתוך מטרה שהקורבנות יספקו לו עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין". המחוזי זיכה את רצון מאשמה זו לאחר שקבע, כי בנות זוגו יכלו לעזוב אותו אם היו אוזרות עוז לעשות זאת. שהם קובע, כי מדובר בפרשנות שגויה של החוק, הקובע שהעבירה היא "שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חרותו" - ואין ספק שרצון שלט בחייהן. עוד קובע שהם, כי פרשנותו של המחוזי למונח "עבדות" עמדה בניגוד לתכלית החקיקה: "הפרשנות המוצעת מצמצמת, באורח קיצוני, את אפשרות תחולתה של עבירת העבדות. רוצה לומר, כי רק מקום בו יוכח כי המחזיק הפעיל כלפי קורבנו זכויות קנייניות, ניתן יהיה להרשיעו בעבירה. זאת, גם מקום בו אין ספק, כי הוא שלט שליטה ממשית בחיי הקורבנות או שלל את חרותם, על-מנת שיספקו לו עבודה או שירותים מסוימים. פרשנות זו עשויה להוביל לחוסר צדק של ממש, מקום שלתופעת העבדות המודרנית יש פנים רבות, שאין עניינן החפצה בלבד". הדברים נאמרו בהחלטתו של שהם לדחות את ערעוריהם של שני מנהיגי כת ירושלמית ששמותיהם נאסרו בפרסום. מנהיג הכת הורשע בעשרות מקרים של התעללות מינית, גופנית ונפשית קשה ביותר בבנות זוגו ובילדיו ונדון ל-26 שנות מעשיו. האחר, שהשתתף בחלק מן המעשים, נדון לשש שנות מאסר. שהם קובע, כי אין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים ובניתוח המשפטי של בית המשפט המחוזי בירושלים, וכי העונשים הכבדים ראויים בנסיבות המקרה. השופט בדימוס יורם דנציגר והשופט נעם סולברג הסכימו עם שהם. את מנהיג הכת ייצגו עוה"ד רלי אבישר-רווה, סוזי עוזסיני-ארנייה וערן זמיר; את הנאשם השני ייצג עו"ד גיל פרידמן; ואת המדינה - עוה"ד יאיר חמודות, שגיא אופיר, טל מושקוביץ וליזו וולפוס.