נדחתה סופית תביעת הענק של פסגות נגד הירשזון וצולר

השר לשעבר אברהם הירשזון, מיכאל צולר ובכירים אחרים בהסתדרות העובדים הלאומית לא יפצו חברות-בנות שלה על נזקיהן הנטענים. שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, דחתה (יום ב', 28.5.18) את ערעורה של פסגות גמל ופנסיה - שרכשה את פעילות הפנסיה של הלאומית - על דחיית תביעה בסך 190 מיליון שקל שהגישה נגד הבכירים לשעבר. השופט המחוזי יהודה פרגו קבע לפני שלוש שנים, כי כל פעולותיהם של הנתבעים היו לטובת הקרן, נעשו כחוק ולוו בפיקוח צמוד של משרד האוצר. התביעה התבססה במידה רבה על חוות דעת של פרופ' ירון זליכה ורו"ח ראובן סוירי, אותן דחה פרגו משום שנכתבו בלא לשוחח עם הנתבעים ובהתעלם ממסמכים שבידי משרד האוצר. "קשה לי להאמין וגם לקבל, שאם דבר מה היה בלתי תקין בהתנהלות הקרן ונושאי המשרה בשנים הרלוונטיות - 1997 ואילך - לא היה משרד האוצר מעיר על כך בזמן אמת והיה 'מתעורר' רק בשנת 2006", הוסיף פרגו. המרכיב העיקרי בתביעה היה דרישה לשיפוי הקרן על שיפוץ מלון הוד המדבר בים המלח, שהיה שייך לה באותה עת (וכיום בבעלות ארקיע), בסכום ריאלי של 163 מיליון שקל. פרגו קבע, כי השיפוץ היה חיוני כדי לעמוד בתחרות עם מלונות דומים, ההשקעה בו נעשתה לטובת עמיתי הקרן וההחלטות עליו התקבלו בצורה סדורה ושקופה. ברון מאמצת את מסקנותיו של פרגו ואת ממצאיו העובדתיים, אם כי היא חלוקה עליו במספר נקודות. בין היתר היא אומרת, כי אי-התערבותו של הממונה על שוק ההון בזמן אמת, אינה מהווה ראיה לכך שהקרן התנהלה כשורה: "הרגולטור איננו המנהל של החברות הפרטיות שנמצאות בפיקוחו – הוא מהווה עין פקוחה, שכבת הגנה חיצונית אפשר לומר, על ההתנהלות של אותם גופים. על כן, אין בהתנהלותו של הרגולטור כדי להפחית מהאחריות של נושאי המשרה בגופים הנמצאים בפיקוחו; ובוודאי שהדבר אינו יכול להעיד באופן בלעדי על אודות "תקינות" או סבירות פעילותם של הגופים הפרטיים. המסקנה העולה מהאמור היא, כי אין בעובדה שהמחוקק בחר להציב רגולטור ייעודי בענף מסוים כדי לגרוע מהאחריות שמוטלת על נושאי המשרה בחברות הפועלות בענף זה". עוד אומרת ברון, כי על חלק מהפעולות מפקח הרגולטור רק בדיעבד, בעוד יש פעולות שהוא מכווין מראש - ולכן אין להסיק מסקנות גורפות מהתערבותו או מהעדרה. "נוסף על כך, הרגולטור ככל גוף מינהלי פועל במגבלות תקציביות ותחת סדרי עדיפות. על כן, שיקולים רבים ומגוונים עשויים להנחות את פעילותו; ואין לראות בהיעדר פעולת אכיפה מצד הרגולטור כהעדר צורך באכיפה", מדגישה ברון. היא מצביעה על נושאים מסוימים שהממונה כלל לא בדק ולא אישר, כולל כאלו שכלל לא נזקקו לאישורו. לכן, מחק בית המשפט העליון קביעה זו - לה יש השלכות רוחביות - אך הותיר את פסק הדין על-כנו, בשל יתר הממצאים העובדתיים. לדברי ברון, "יש להודות כי התמונה הכללית שמצטיירת מכלל החומר שהונח לפתחנו מעוררת תמיהות ותהיות בנוגע לחלק ממהלכי הקרן. כך שעה שהמסכת העובדתית שנתבררה מלמדת לכאורה כי הקרן פעלה ביד שלובה עם ההסתדרות הלאומית, ולא הקפידה להפריד את ענייני עמיתיה מענייני ההסתדרות כפי שמצופה היה שתעשה. עם זאת ניתוח הפרשות מצביע על כך שבנסיבות המקרה אין מקום לייחס אחריות למשיבים בעילות שנטענו נגדם". היא מאמצת את מסקנותיו של פרגו לגבי שיפוץ המלון, שהיה משתלם ורווחי. היא קובעת, בניגוד לפרגו, שיש לייחס משמעות לכך שההשקעה חרגה במידה קטנה מהכללים שחלו על הקרן - אך אומרת שאין די בכך כדי לייחס אחריות לנושאי המשרה. ברון גם הולכת בעקבותיו של פרגו בנושא הקמת חברת הע"ל תשורה, אשר העניקה שירותי ניהול חיצוניים לקרן ונוהלה בידי צולר. ברון אומרת, כי בהתחשב בנסיבות הקמת החברה ובמיוחד בכך שעבר זמן רב - אין מקום להטיל אחריות על נושאי המשרה. היא גם מאמצת את חוות הדעת עליה הסתמך פרגו, ולפיה לא נגרם להע"ל נזק בשל ההתקשרות. השופט בדימוס יורם דנציגר והשופט נעם סולברג הסכימו עם ברון. בין הנתבעים האחרים היו מנכ"ל הוד המדבר לשעבר, יהודה זיכרמן; מנכ"ל קרן הע"ל לשעבר, ציון כהן; איתן רוזנמן, שהיה יו"ר ועדת הביקורת; וליאורה כחלון, רעייתו של השר משה כחלון, שהייתה יו"ר ועדת ההשקעות. את פסגות ייצגו עוה"ד ארנון שגב; עו"ד עופר יובל; עו"ד הילה אהרוני; את הנתבעים ייצגו עוה"ד בועז בן-צור, קרן שמש, אורי שנלר, אלירם בקל, עודד גזית, נדב ויסמן, אור בר-און גיל ואדם שפירא; ואת היועץ המשפטי לממשלה (שתמך בעמדת פסגות) - עו"ד אפי יגל.