יש חשיבות בקבלת עמדתו ופרשנותו של המאסדר בהליך אזרחי (דוגמת תביעה ייצוגית) כאשר קיימת עמימות נורמטיבית, ובדרך כלל ברירת המחדל תהיה לאמץ את עמדתו - קובע לראשונה (יום ה', 31.5.18) בית המשפט העליון.
השופטת
יעל וילנר אומרת כי אין כרגע צורך להכריע בשאלה האם יש מקור חוקי לפנייה למאסדר והאם ראוי שבית המשפט יעשה זאת. "אעיר רק, בזהירות המתחייבת, כי לטעמי ישנה חשיבות מיוחדת בתובענות ייצוגיות לקבלת עמדת המאסדר מקום בו קיימת עמימות נורמטיבית".
את עיקר פסק דינה מייחדת וילנר לשאלת המשקל שיש לתת לעמדתו של המאסדר, אם התבקש להביע אותה. "מהפסיקה עולה, כי מקום בו קיימת עמימות פרשנית, ולשון דבר החקיקה מאפשרת פרשנויות שונות, עשויה הפרשנות של הרשות המינהלית - ככל שהיא אינה סותרת את לשון ההוראה - להכריע את הכף", היא מזכירה. כאשר מדובר במאסדר, ההסתמכות עליו נשענת על שורה של גורמים נוספים: המחוקק הפקיד בידיו תפקידי חקיקה ואכיפה, הוא בעל מומחיות מיוחדת בתחומו והוא נהנה מחזקת התקינות המינהלית.
לצד זאת, מוסיפה וילנר, יש שיקולים התומכים בעמדה ביקורתית של בית המשפט כלפי המאסדר: בית המשפט הוא המופקד על פרשנותם של הסדרים נורמטיביים ויש לו תפקיד כמבקר של המאסדר. כן, "לאימוץ עמדתו הפרשנית של המאסדר הצדקות משמעותיות ויתרונות ממשיים. לצד זאת, אל לו לבית המשפט לקבל את עמדת המאסדר באופן אוטומטי, וללא כל מנגנון ביקורתי".
מסקנתה של וילנר היא: "מקום בו התבקשה והתקבלה עמדתו של המאסדר בהליך אזרחי בנוגע לפרשנות שיש ליתן להנחיותיו, בשלב ראשון על בית המשפט לבחון האם עמדה זו מתיישבת עם לשון ההנחיות והאם הפרשנות שהציע המאסדר היא סבירה. זאת, בשים לב לכך שמתחם הסבירות ביחס לפעולותיו של המאסדר בתחום מומחיותו הוא, כאמור, רחב ביותר. אם מצא בית המשפט כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו.
"סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא בית המשפט כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה. כך למשל, מקום בו ישתכנע בית המשפט כי עמדת המאסדר נובעת משיקולים שאינם ענייניים או נגועה בניגוד עניינים, יהווה הדבר טעם כבד משקל לדחיית עמדת המאסדר".
הדברים נאמרו בהחלטתה של וילנר לקבל את ערעורן של חברת הביטוח הפניקס, הראל, כלל, מנורה ומגדל על אישור תביעה ייצוגית נגדן בנוגע לגביית תשלום תמורת פריסת הפוליסה. החברות טענו שהמפקח על הביטוח אישר גבייה זו, ובניגוד לבית המשפט המחוזי בתל אביב - וילנר קבעה שיש לתת משקל בכורה לעמדת המפקח כפי שהובהרה לבית המשפט.
התובעים שולמית זליגמן, עדי קסטנבאום ודן בירנבוים חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. השופטים
אורי שהם ו
דוד מינץ הסכימו עם וילנר. את החברות ייצגו עוה"ד
ברק טל, עידו חיטמן וגיא קורתני, ואת התובעים - עו"ד איל גולדנברג.
