ממדד "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה לתאריכים 15-30 במאי עולה, כי מעל 75% מהחופים שנבדקו דורגו כ"נקיים" עד "נקיים מאוד". זאת, לעומת 58% בתקופה המקבילה אשתקד. במדד הקודם 67% מהחופים דורגו כ"נקיים" עד "נקיים מאוד". מתחילת השנה 71% מהחופים נמצאו נקיים לפחות 70% מהזמן.
הרשות החופית המלוכלכת ביותר היא גן רווה; ואילו הרשויות החופיות הנקיות ביותר במדד הן מטה אשר, קריית ים, ג'יסר א-זרקא, חדרה, נתניה, הרצליה, בת ים, תל אביב-יפו, אשדוד ואילת.
החופים הנקיים ביותר בישראל הם: בצת, שבי ציון ובוסתן הגליל במטה אשר, קריית חיים צפון בחיפה, הבונים שבסמכות רשות הטבע והגנים, מכמורת - מתל גדור עד מכמורת בחדרה, לגון צפון בנתניה, פולג צפון בנתניה, געש צפון בסמכות רשות הטבע והגנים, גדר תעש - סידני עלי בהרצליה), הצוק ותל ברוך בתל אביב, חוף בת ים, גן לאומי פלמחים בסמכות רשות הטבע והגנים, אשדוד דרום, אשקלון צפון, ובאילת החופים דג סוף, ומפרץ השמש, וחוף אלמוג שמורה פתוחה צפון ודרום.
החוף המלוכלך ביותר על-פי מדד זה הוא חוף חולות פלמחים - גן רווה.
יש לציין, כי האחריות לניקיון החופים הנבדקים היא בידי הרשויות המקומיות החופיות.
תוכנית חוף נקי של המשרד להגנת הסביבה פועלת משנת 2005 במטרה לשמור על חופי הים הלא מוכרזים נקיים במהלך כל השנה. מדד חוף נקי הוא כלי המשמש להערכה אחידה ואוביקטיבית של מידת ניקיון חופי הארץ הלא מוכרזים, בים התיכון ובמפרץ אילת. עם פתיחת עונת הרחצה, המשרד להגנת הסביבה קורא לנופשים, למטיילים ולחוגגים לאסוף אחריהם את שאריות הפסולת והכלים החד-פעמיים, ולהימנע מזיהום ומלכלוך חופי ישראל.
תופעת הפסולת בים ובחופים מהווה בעיה גלובלית ופוגעת בחופי העולם כולו - וגם בישראל. לפי הערכות שונות, מדי שנה מושלכים לימים ולאוקיינוסים כ-8 מיליון טונות של פסולת פלסטיק, בישראל נמצא שעד 90% מהפסולת הימית היא פלסטיק שכמעט ואינו מתכלה.
מקור לפחות 60% מהפסולת בים ובחופים בישראל במקורות יבשתיים: ציבור לא אחראי המבלה בחופים ומשאיר אחריו לכלוך כגון בקבוקי שתייה, כלים חד-פעמיים, קשיות שתייה, שקיות ניילון, בדלי סיגריות, שאריות מזון ועוד. פסולת נוספת מצטברת בחופים משפכי נחלים או מפלט ים, שכולל במקרים רבים פסולות שנשטפו מחופים אחרים ונסחפו בזרמי הים, לעתים למרחקים ארוכים.
הפסולת בים ובחופים מהווה מפגע בריאותי ובטיחותי לציבור ולבעלי חיים ימיים וחופים, ואף מפגע אסתטי. שקיות ניילון וחלקי פלסטיק צפים במים או מצטברים בקרקעית הים, ופוגעים ביצורים ימיים שונים (לדוגמה על-ידי היכרכות סביב סנפירים, כיסוי פיזי של בעלי חיים צמודי קרקעית, חנק או חסימות מעיים של בעלי חיים הטועים לחשוב שמדובר במזון).
