מחקרים רבים מצביעים על כך כי ילדים הגדלים במשפחות הומוסקסואליות אינם שונים במדדי בריאות נפשית מילדים הגדלים במשפחות הטרוסקסואליות. למרות זאת, דעת הקהל בעולם, כמו גם בישראל, חלוקה וחצוייה לגבי מתן אפשרות להורים הומוסקסואלים לגדל ילדים. נמצא כי גם בין ההומוסקסואלים והלסביות ישנם כאלו המתנגדים להורות הומוסקסואלית. כך עולה ממחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל.
המחקר נעשה במסגרת עבודה סמינריונית של עמית זוהר ואיילה שפילמן, בהנחיית ד"ר ליאור אורן, מהמחלקה לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל.
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 80 הומוסקסואלים ולסביות שגילם הממוצע הינו 30. במסגרת המחקר נבדקו שלושה לחצי מיעוט והם: הומופוביה מופנמת שמוגדרת כהפנמת העמדות השליליות כלפי הומוסקסואליות על-ידי הומוסקסואלים, הסתרה שמוגדרת כהעדפה להסתיר את הנטייה ההומוסקסואלית (נשארים בארון) וכן ציפייה לדחייה בשל הנטייה ההומוסקסואלית.
שאלון המחקר כלל סיפור מעשה לגבי שני אבות הומוסקסואלים המגדלים ילד שהובא בתהליך פונדקאות בהודו, כאשר הנבדקים התבקשו לחוות דעתם על מסוגלות ההורים לגדל את ילדם ועל בריאותו הנפשית העתידית של הילד. בנוסף, הועברו שאלונים המודדים הומופוביה מופנמת, הסתרה וציפייה לדחייה.
מנתוני המחקר עולה, כי המשתתפים הביעו עמדה חיובית לגבי יכולתם של שני האבות לגדל את ילדם, אך הביעו מידה של דאגה כי הילד יחווה בלבול לגבי זהות מינית וכן יחווה סטיגמה והצקות מבני גילו.
עוד נמצאה עמדה שלילית כלפי הורות הומוסקסואלית בקשר חיובי עם הומופוביה מופנמת והסתרה, כך שנבדקים שהיו גבוהים בהומופוביה מופנמת ובהסתרה, הביעו עמדה שלילית לגבי יכולתם של זוג האבות לגדל את ילדם.
