חשיפה מטלטלת של עמית סגל בחברת החדשות. לפני שלושה חודשים הותר לפרסום סיפור השמדת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007. לציבור נאמר שהכור התגלה בזכות אקדח מעשן שהביא המוסד בחורף הקודם. אך מסמך סודי ביותר שעיקריו התפרסמו הערב (יום ג', 5.6.18) במהדורה המרכזית באישור הצנזורה, חושף כיצד עוד בשנת 2004 קומץ של חברי כנסת התריע בפני מערכת הביטחון: בשאר אסד מנסה לפתח אטום, אך צה"ל והמוסד נותרו שאננים. סיפור תקיפת הכור בסוריה החל בלוב, לאחר שהמודיעין הישראלי לא הצליח לחשוף את תוכנית הגרעין של מועמר קאדפי. "פרויקט גרעין צומח במדינה ערבית עוינת אצל מטורף כמו קדאפי ואנחנו לא יודעים, עד שמגלים לנו", שיחזר שר האנרגיה יובל שטייניץ, אז היושב-ראש הטרי של ועדת החוץ והביטחון. בתמיכת חברים הוא מקים ועדת חקירה של הכישלון המודיעיני. במערכת הביטחון השתוללו עקב המהלך, ואף איימו להחרים בתגובה את הוועדה. אבל לא הכל התרשמו שאכן היה כישלון מודיעני. הרמטכ"ל דאז משה יעלון הורה לצה"ל להחרים את דיוני הוועדה ואף שיגר מכתבים לח"כים נגד היו"ר. "מערכת הביטחון לא אוהבת אף אחד שלא מוחא לה כפיים, קל וחומר אם יש לו רק דרגות סמל", סיפר שטייניץ. אבל ההתנגדות הייתה נחרצת, ולמרות זאת דיוני הוועדה התקדמו. רשמית היא הייתה מיועדת לחקור את כישלונות הגרעין - גם בעירק וגם בלוב - אבל המטרה הסודית והאמיתית שלה הייתה למנוע כישלון גרעיני נוסף. באותם ימים, חזר אסד מדי פעם על ביטוי מסתורי: "צריך להגיע לאיזון אסטרטגי עם ישראל". "על איזה 'איזון אסטרטגי' יכולה סוריה להגיע לישראל מלבד בנשק לא קונבנציונלי?", תהה חיים רמון, שהיה חבר הוועדה. לדברי שטייניץ, במערכת הביטחון ניתחו אז את האמירה העמומה הזאת כניסיון לפתח טילים בליסטיים ונשק כימי. "סבירות גבוהה לפרויקט גרעין-צבאי" הדוח הסודי שחיברה הוועדה הופץ בתשעה עותקים בלבד. הוועדה שיגרה מכתב בהול, סודי ביותר, לראש הממשלה דאז אריאל שרון. "הנדון: הטיפול המודיעיני בסוגיית הגרעין בסוריה". באותו דוח הוועדה כבר הצהירה בגלוי - לסורים יש כנראה כור גרעיני. "מניתוח כלל המידע המודיעיני עולה כי מתקיים, בסבירות גבוהה, פרויקט גרעין צבאי בסוריה", נכתב. "מאחר שהנושא הוא בעל חשיבות אסטרטגית קיומית מהמעלה הראשונה, אבקש מראש הממשלה לקיים בדחיפות דיון כולל בנושא". המשמעות של הדוח היא ששנתיים וחצי לפני אמ"ן ושלוש שנים לפני שהמוסד הביא את ראיית הזהב - בישראל כבר החלו לעלות חשדות שלסורים יש כור גרעיני. סופו של הסיפור כבר ידוע, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה שהותר לפרסום רק השנה, עשור לאחר מכן. אך האם ישראל הייתה חייבת להגיע ממש לרגע האחרון, כשהכור כבר כמעט חם? ואולי לזה התכוון ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו שציין שבטיפול בסוגיית הגרעין הסורי "היה כשל מודיעיני חמור"? מתישהו, אולי הודות ללחץ הכבד מוועדת החוץ והביטחון, באמ"ן ובמוסד התחילו לאתר מה שיגדירו לימים "נחילים של עשן". המוסד מצא לבסוף את ראיית הזהב, ובקבינט דלקו האורות מאז במשך לילות שלמים. הסוף כאמור, כבר ידוע. תגובת אלוף (מיל') אהרון זאבי-פרקש: ממרחק השנים לא זכורים לי חילופי הדברים פי שתוארו בכתבה. יש לזכור את הרקע של התקופה: האינתיפאדה השנייה, תוכנית האירנית, התעצמות חיזבאללה והחשד לקיומן של תוכניות גרעין במקומות נוספים במזרח התיכון. גם ביחס לתוכנית הגרעין הלובית המצב רחוק מלהיות כישלון מודיעני כפי שנוצר הרושם במרוצת השנים. על-רקע זאת ובהינתן המשאבים המוגבלים, היה צורך בתיעדוף לדברים אחרים".