היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה,
שי ניצן, אישרו עקרונית את יישום המלצות דוח ועדת דורנר לשינוי משמעותי במדיניות הענישה, תוך מתן עדיפות לשיקום על פני מאסר בפועל. עם זאת, מנדלבליט וניצן מדגישים, כי מימוש ההמלצות יוכפף להקצאת משאבים ותיקנון הגופים באופן מתאים, להסרת החסמים וחיזוק הגופים. כך מסר (יום ה', 7.6.18) משרד המשפטים.
בשנת 2017 הקים מנדלבליט צוות בראשות המשנה לעניינים פליליים,
עמית מררי, לבחינת המלצותיה של הוועדה בראשות שופטת בית המשפט העליון לשעבר,
דליה דורנר, למהפך במדיניות הענישה. הצוות המליץ, כי במקום בו שיקולי ההלימה ואיון המסוכנות אינם מחייבים מאסר או מעצר, וכשניתן לשלב את הנאשם בהליך שיקומי ממשי המותאם לצרכיו, יש להעדיף את ההליך השיקומי על פני מעצר או מאסר.
עוד הומלץ, שמדיניות זו תבוא לידי ביטוי במדיניות התביעה (המשטרתית והפרקליטות) בכל שלבי ההליך: הימנעות מכתבי אישום כאשר הדבר אפשרי, פחות מעצרים מאחורי סורג ובריח, ניתוב תיקים לבתי המשפט הקהילתיים המתמקדים בשיקום, בעונשים שתבקש המדינה להטיל ובמדיניות בדיוני ועדות השחרורים של אסירים. מנדלבליט וניצן אומרים, כי תגבור המשאבים נחוץ לשירות המבחן, למערך עבודות השירות בשירות בתי הסוהר ולרשות לשיקום האסיר - וכאמור, הם מתנים בכך את יישום ההמלצות.
בנוגע לעונשים שתבקש המדינה להטיל, נקבע שבמקרים בהם העונש ההולם לעבירה הוא מאסר קצר, תשקול התביעה מתן משקל נכבד יותר להמלצת שירות המבחן והעדפת שיקולי שיקומו של נאשם, ככל שאין אינטרסים נוגדים אחרים. תנאי לכך יהיה המלצה שיקומית מפורשת בתסקיר שירות המבחן, המעידה שהנאשם מצוי בהליך שיקומי משמעותי וכי הוא עקבי ומחויב להליך זה. במקרים אלו, תבקש המדינה עונש מוחשי ולצידו צו מבחן לפיקוח על השיקום. עוד מומלץ, כי שירות המבחן יתחייב להסדיר נוהלי עבודה אשר יסירו חשש להשפעה פסולה של הצדדים בעת גיבוש המלצותיהם.
בדוח הצוות פורטו קשיים וחסמים, הקיימים במערך עבודות השירות, ואשר מצמצמים את האפשרות להשתמש בעבודות שירות במקום מאסר קצר (כיום עד שישה חודשים; משרד המשפטים מציע לכנסת להעלות את התקופה לתשעה חודשים). הצוות ממליץ לתגבר משמעותי את מערך הפיקוח על עבודות השירות והגדלת מספר המפקחים, כך שהיחס יעמוד על מפקח אחד לכל 50 מפוקחים. עוד מומלץ להגדיל את מספר הגופים המעסיקים עובדים בעבודות שירות ולהצמיד עובד סוציאלי לכל אסיר המרצה עבודות שירות.
המלצה נוספת היא להרחיב את מודל בתי המשפט הקהילתיים ולהפעיל אותם בכל ששת מחוזות בתי המשפט, תוך שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה בכל היישובים בארץ. עוד מומלץ להגדיל את מספר הנאשמים שבית המשפט יכול לקלוט בכל מחוז (הוספת ימי דיונים וכוח אדם בבית המשפט, בתביעה ובשירות הרווחה), ולהתוות התוויית מדיניות סדורה של הפרקליטות והתביעה המשטרתית לניתוב תיקים לבית המשפט הקהילתי.
הצוות גם ממליץ להעביר אלפי תיקים מדי שנה להליך של הסדר מותנה, בו אין הרשעה אלא ענישה המותנית בהודאת הנאשם ובעמידתו בשורה של תנאים. המשטרה קיבלה 40 תקנים לשם כך, אך הפרקליטות לא קיבלה תוספת של כוח אדם - ולכן ההמלצה היא לסגור את הפער.
בנוגע למדיניות המעצרים, ההמלצה המרכזית היא לשקול העדפת חלופה שיקומית על פני מעצר; כיום השיקום ניתן רק לאסירים לאחר הרשעתם. הצוות ממליץ להרחיב את השימוש במעצר בפיקוח אלקטרוני, בהתאם למגבלות הקבועות בחוק ובפסיקה בנוגע למסוכנות שאותה ניתן לאיין באמצעי זה. הצוות ממליץ לבחון הקמת חלופות מעצר מוסדיות סגורות נוספות, שיש בהן כדי להתמודד עם מסוכנות ברף משמעותי יותר ובעיות התמכרות.
בנוגע לוועדת השחרורים, הצביע צוות מררי על החסמים הקיימים בחוות הדעת של הרשות לשיקום האסיר, אשר מצמצמים את יכולת נציגי היועץ המשפטי לממשלה לתת משקל ראוי לחוות דעת אלו במסגרת ועדות השחרורים ולהיעתר, במקרים המתאימים, לבקשות לשחרור מוקדם. מדובר בין היתר בהעדר התייחסות למסוכנות האסיר, להליך השיקומי בכלא ולעבר הפלילי של האסיר. הצוות עומד גם על פיקוח לקוי בתקופת התנאי (השחרור המוקדם) ועל תוכניות שיקום שאינן ניתנות ליישום מיידי.
לדעת הצוות, התביעה תוכל לשקול את שינוי מדיניותה בנוגע להרחבת המקרים בהם תסכים לשחרור מוקדם בוועדת השחרורים, רק אחר שיוסרו חסמים אלו. לצורך כך, זקוקה הרשות לתקצוב הולם ומשאבים מתאימים, וכן יש להכין תוכניות שיקומיות משותפות לה ולשב"ס, אשר יאפשרו רצף טיפולו בכלא ומחוצה לו. עוד מומלץ לחייב את האסירים, במקרים מתאימים, בתוכנית שיקום שתהיה ארוכה מאשר תקופת השחרור על תנאי, כולל אפשרות להשיבם לכלא אם לא יעמדו בה. לבסוף מומלץ לאפשר לנציב השב"ס להחליט על שחרור מוקדם של מי שנדונו למאסר של עד שנה, ולא שישה חודשים כמקובל כיום.
