מספר הזוגות הנישאים ברבנות בשנת 2017 דומה למספרם בשנת 2010. מדובר בירידה, ביחס לגידול באוכלוסייה, אך גרף המתחתנים ברבנות משתנה ואינו קבוע, וניכר כי יש בו עליות ומורדות. הדברים עולים מתוך מחקר שבוצע על-ידי פנים - איגוד פרוגרסיבי של ארגוני יהדות ישראלית בליווי אקדמי של ד"ר חגית הכהן-וולף, בהזמנת Israel Religious Expression Platform - IREP - קבוצה של פדרציות וקרנות צפון אמריקניות.
ברבנות הראשית מסבירים את הירידה בכמות הנישאים ברבנות על-אף שיפור השירותים, בכך שבדומה למגמה כללית במדינות המערב - גם בישראל ישנה ירידה בשיעור הזוגות שבוחרים להתחתן ולמסד את זוגיותם באופן רשמי.
מרבית עורכי הטקסים החילוניים שרואיינו במחקר מדווחים כי בשנים האחרונות חלה ירידה בלהט האידאולוגי של הזוגות שבוחרים להתחתן מחוץ לרבנות: זוגות רבים רואים בבחירתם לערוך טקס פרטי בחירה תרבותית נורמטיבית. זאת לעומת תפישה שרווחה בשנים קודמות, לפיה בחירה זו היא אקט מחאתי או לעומתי כנגד הממסד הדתי.
שינוי זה בא לידי ביטוי בירידה ברמת הדאגה של הזוגות ובני משפחתם בדבר זכויות שעלולות להיפגע. עם זאת, עורכי הטקסים מדווחים כי הביקורת ותחושת הניכור כלפי מה שהם מכנים "הממסד הרבני" לא השתנו.
יצוין, כי רבים מבין הזוגות שנישאים שלא באמצעות הרבנות כלל אינם יכולים להתחתן באמצעותה. רבים מהם חסרי דת ויוצאי מדינות חבר העמים, להט"בים (8%) ופסולי חיתון (4%).
מנתוני המחקר לא ניתן ללמוד על מידת האמון שהציבור רוחש לנישואים באמצעות הרבנות, משום שהוא מכליל בחישוב מניין הנישאים מחוץ לרבנות גם את מי שמלכתחילה לא היו יכולים להיעזר בשירותיה.
בקרב קהילת יוצאי מדינות חבר העמים הפונים לטקסי נישואין פרטיים יש ביקוש לטקס המזכיר חופה כהלכה ולעורך טקסים שדומה בחזותו לרב - גבר חובש כיפה, עדיפות למזוקן. נראה שהסיבה המרכזית לכך היא בשל תפישתם את טקס הנישואין כאשרור ליהדותם/לישראליותם.
