מרכזי לידה ביתית - ברישיון

משרד הבריאות רשאי לאסור על הפעלת מרכזים ללידה ביתית - קובע (יום ב', 18.6.18) בית המשפט העליון. השופטים יוסף אלרון ונעם סולברג דחו עתירות שתקפו עמדה זו של המשרד, בעוד השופט עופר גרוסקופף סבר בדעת מיעוט שיש לקבל את העתירות. את העתירות הגישו חמש נשים הרות וכן ד"ר אילן הלוי, גינקולוג המפעיל מרכז ללידה טבעית בסמוך לביתו בחבצלת השרון. משרד הבריאות קבע בשנת 2012, כי מרכז ללידה ביתית הוא "מוסד רפואי מורשה" המחייב קבלת רישיון. בשנת 2017 ערך המשרד ביקורת פתע בבית היולדות של הלוי, מצא ליקויים משמעותיים והורה לסגור אותו. אלרון אומר תחילה, כי ברור שבית יולדות הוא בית חולים משום שההגדרה כוללת במפורש "קבלת נשים יולדות". הוא סבור, כי הלידה מהווה "טיפול רפואי", גם כאשר מדובר בלידה ביתית בשל "נכונותו ומסוגלותו של הגורם הרפואי המקבל את הלידה להעניק טיפול רפואי דחוף במקרה הצורך". הוא גם מזכיר, כי הלוי ורעייתו - המיילדת טל הלוי - מסתמכים על הכשרתם המקצועית. אלרון ממשיך וקובע, כי החלטתו של משרד הבריאות הייתה במסגרת סמכותו ושיקוליו - הרצון לאפשר טיפול רפואי מיידי מציל חיים לאם וליילוד בעת הצורך, הנגיש במלואו רק בבתי חולים - היו ענייניים וראויים. ההחלטה אומנם פוגעת במידה מסוימת באוטונומיה של היולדות ופוגעת בחופש העיסוק של הלוי, אך אלרון מסיק שמדובר בפגיעה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה בחוקי היסוד. שמירת חיי היולדת והילוד הוא תכלית ראויה, וחשיבותה עולה על הפגיעה ביולדות ובמפעילי בית היולדות. אלרון מוסיף: "הנזק שעלול להיגרם ליולדות וליילודים, בהעדר הקפדה על תנאים סניטריים ברורים ועל קיומו של כל הציוד הרפואי הנדרש, ובהיעדר פיקוח ובקרה הדוקים על מרכזי הלידה הטבעית אשר לטענת העותרות אינם נחשבים ל'בית - חולים' ועל כן אינם נדרשים להחזיק ברישוי ובאישור להקמתם הינו חמור מאוד, - ואף עלול להגיע לסכנת חיים. משכך, אף אם מניעת האפשרות ללדת במרכזי הלידה גורמת נזק לחלק מהיולדות בשל הפגיעה בזכותן לפרטיות ולאוטונומיה על גופן, אני סבור כי נזק זה אינו עולה על התועלת מהקפדה על הזהירות הנדרשת בהגנה על חיי אדם". בשולי הדברים, מציע אלרון לשקול את הקמתם של מרכזי לידה ביתית שיהיו צמודים לבתי החולים ואשר יפעלו כחלק ממערכת הבריאות הציבורית. בכך יופחתו משמעותית הסיכונים הכרוכים בלידה ביתית וגם יינתן מענה לסתירה המסוימת הקיימת בין האיסור על הפעלת המרכזים לבין ההיתר ללידות ביתיות. גרוסקופף סבר בדעת המיעוט, כי בלידה ביתית לא ניתן טיפול רפואי, ולכן אין צורך ברישוי להפעלת המרכזים. סולברג דוחה את עמדתו באומרו, שהיא מרוקנת מתוכן את קביעת החוק לפיה טיפול בנשים יולדות הוא בית חולים. העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד ברק הלוי, גלי אופינסקי, גרי קופלוביץ ויצחק אנידג'ר, ואת המדינה - עוה"ד רנאד עיד ולירון הופפלד.