לא ניתן למנוע מהאנס הסדרתי
בני סלע להגיש עתירות לבתי המשפט השונים, למרות שנקט במאות הליכים - קובעת (יום ג', 17.7.18) נשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות.
סלע נשפט בשנת 1999 ל-39 שנות מאסר ולאחר מכן הוארך מאסרו בשל בריחתו. בשני העשורים האחרונים הגיש סלע 70 עתירות לבג"ץ ומאות עתירות לבתי המשפט המחוזיים, והפך מאנס סדרתי לעותר סדרתי. באוגוסט 2011 קבע שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
שלמה פרידלנדר, כי עתירותיו של סלע "גורמות נזק תפקודי
למערכות המטפלות בעותר אשר אינן ערוכות להכיל את היצף ההליכים הללו, ופוגעות באסירים האחרים, שגם בהם אמורות אותן מערכות לטפל באמצעיהן המוגבלים".
כיוון שכך, קבע פרידלנדר הסדר מורכב ספציפית בעניינו של סלע. ככלל, שירות בתי הסוהר לא יגיש לבתי המשפט עתירות של סלע אם לא שילם את האגרה תמורתן. עם זאת, הוא רשאי להגיש פעם בחודשיים עתירה בנושא אחד או שניים גם ללא תשלום האגרה אלא בצירוף בקשה לפטור ממנה. במקרים דחופים הוא יוכל לצמצם את הפער בין העתירות, ובלבד שלא יגיש יותר משמונה בשנה. ערעורו של סלע לעליון על הסדר זה נדחה, משום שהוא טרם הופעל.
ביוני 2016 הגיש סלע לבית המשפט המחוזי מרכז עתירה לביטול דין משמעתי בו נדון לחמישה ימי בידוד. השופטת
מיכל ברנט דחתה אותה על הסף, בהסתמך על ההסדר שקבע פרידלנדר. סלע ערער לבית המשפט העליון, וחיות החליטה לקבל את ערעורו ולבטל את ההסדר משנת 2011.
חיות אומרת, כי הוראותיו של פרידלנדר עומדות בניגוד לתקנות האגרות, ולפיהן "בקשה של אסיר או עציר לפטור מתשלום אגרה תידון בעת שמיעת העתירה". לאור תקנות אלו, לא ניתן היה לקבוע כלל לפיו עתירותיו של סלע כלל לא יוגשו אם לא שילם את האגרה. לצד זכות-העל של הגישה לערכאות, ממשיכה חיות, קיימת חשיבות מיוחדת במימושה בידי אסירים: "הצורך להבטיח קיום ביקורת שיפוטית קפדנית על תנאי ההחזקה במאסר וכן הצורך להתחשב בקושי הכלכלי שהינו פעמים רבות מנת חלקם של אסירים בעת שהותם במאסר". עוד היא אומרת, שההסדר כשלעצמו אינו מידתי.
חיות מסכמת: "אין מחלוקת שהמערער מגיש כדבר שבשגרה מספר רב של הליכים. נכונה אני אף לצאת מנקודת הנחה כי חלק מהליכים אלה הם 'הליכי סרק'. ברי, כי התנהלות מעין זו אותה נוקט המערער יש בה משום הכבדה רבה על בתי המשפט הנדרשים להקצות זמן שיפוטי יקר להליכים שאינם מגלים עילה. בכך נגרמת פגיעה במשאבי הציבור ובמתדיינים אחרים, אשר הטיפול בעניינם מעוכב.
"ואולם, 'החוק הוא שגם לטרדנים שמורה זכות הגישה אל בתי המשפט, ולא על דעת עצמנו ננעל בפניהם את השערים'. זאת, כל עוד לא ישונה החוק. עומדים לרשות בית המשפט אמצעים נוספים כדי להתמודד עם תופעה של בעל דין 'סדרתי', וניתן לעשות בהם שימוש גם אם אין בהם משום מענה ממצה לתופעה זו".
השופט
ג'ורג' קרא הסכים עם חיות. השופט
דוד מינץ סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את ערעורו של סלע, באומרו: "המבקש הוא עותר סדרתי במלוא מובן המילה, שמאז החל מאסרו פנה אין-ספור פעמים לערכאות השיפוטיות השונות, תוך שהטיל עליהן עומס רב ומבלי שהפנים את העלויות להן הוא גורם נוכח הפטור שקיבל מתשלום אגרה מספר רב של פעמים.
"מכאן, שלהסדר דיוני כגון דא נפקות רבה בהקלת העומס על בתי המשפט מצידו של המבקש, אף אם הוא מגביל במידת מה את זכותו לגישה לערכאות. לדידי, המדובר בהגבלה המתקבלת על הדעת, בעיקר לנוכח העובדה שההסדר הדיוני למעשה אינו מגביל את מספר העתירות שרשאי המבקש להגיש כל עוד משולמת בעבורן האגרה כדין". את סלע ייצג עו"ד גלעד ברנע, ואת השב"ס - עו"ד סיגל אבנון.
