המשטרה ממשיכה למנוע מרבבות עצורים את זכות הייצוג המשפטי - אומרת (יום א', 22.7.18) הסניגוריה הציבורית בדוח שלה לשנת 2017. בשנה שעברה הודיעה המשטרה לסניגוריה שהיא מתבקשת לייצג עצורים ב-49% מהתיקים (לעומת 44%) בשנה הקודמת - אך בהתחשב בכך שלרוב המכריע של העצורים אין עורך דין פרטי, משמעות הדבר היא שהמשטרה מונעת מהם את זכות הייצוג בכך שאינה מודיעה לסניגוריה על המעצרים.
עוד אומרת הסניגוריה, כי למרות הנחיה מפורשת שקיבלה המשטרה בדצמבר 2015 ממי שהיה אז המשנה ליועץ המשפטי לעניינים פליליים,
רז נזרי - היא ממשיכה להחזיק חשודים במעצרים ליליים רק כדי לשחררם בשעות הבוקר, לעיתים בידי קצין משטרה ואפילו בלא להביאם לבית המשפט. יתרה מזאת: המשטרה אף מבקשת כעת להרחיב את תנאי השחרור שיכולים להטיל קציניה. "אם הייתה משטרת ישראל עושה שימוש נכון בסמכויותיה כפי שהן נתונות לה בחוק בנוסחו כיום, ניתן היה לחסוך מאות מעצרי לילה מיותרים בשנה. אין כל הצדקה להעניק למשטרה סמכויות נוספות ופוגעניות בחוק, כאשר עד כה לא נראה שהיא מקפידה על יישום החוק במסגרת סמכויותיה הקיימות, וכאשר יש דרך מידתית יותר למנוע את מעצרי הלילה המיותרים", היא טוענת.
הסניגוריה שבה ומתריעה על ריבוי המעצרים, ואומרת שמספרם הולך ועולה - בניגוד למגמתו של חוק המעצרים - וזאת גם לאחר סיומה של תוכנית "מפנה" שהנהיג
יוחנן דנינו, ובה נמדדו תחנות המשטרה לפי מספר המעצרים. "ריבוי המעצרים הוא התופעה המטרידה ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי, ויש לה השלכות מדאיגות על משטר זכויות האדם בישראל ועל היחס שבין הפרט לשלטון. אין זה סביר שהמדינה כלל לא נדרשת לתופעה זו הזוכה לביקורת חוזרת ונשנית מזה שנים רבות" היא אומרת. הסניגוריה מציעה תיקוני חקיקה, ובהם הגבלת המעצר עד תום ההליכים לתשעה חודשים (במקום שישה), הרחבת השימוש בחלופות טיפוליות, הרחבת האפשרות למתן פיצוי על מעצרי שווא וחובת דיווח שנתית לכנסת על מספר המעצרים.
אסירים לא מיוצגים בוועדות השחרור בעיה של חוסר ייצוג קיימת גם מול ועדות שחרור אסירים. בשנה שעברה ייצגה הסניגוריה אסירים ב-2,443 הליכים - אומנם עלייה של 11% לעומת השנה הקודמת, אך ירידה ל-35% מכלל ההליכים (לעומת 39% בשנה הקודמת). המשמעות היא, שחלק גדול מן האסירים עדיין אינם מיוצגים בפני ועדות השחרור. הסניגור הציבורי הארצי,
יואב ספיר, אף שב והתלונן השנה על תנאי העבודה הקשה של הסניגורים בפני הוועדות, כאשר השב"ס אוסר עליהם להכניס אפילו שתייה, טלפון ומחשב נייד.
הסניגוריה שבה ומתריעה על התופעה החוזרת ונשנית של השמדת מוצגים (או אובדנם) בתום ההליך המשפטי. "בהיעדרם של המוצגים מהתיק הפלילי, הסניגוריה הציבורית אינה יכולה לבצע בדיקות מדעיות שבכוחן להוכיח את חפותו של הנידון ולבסס קיומה של עילה למשפט חוזר. לא אחת נאלצת המחלקה לדחות בשל כך פניות לייצוג בבקשה למשפט חוזר", נאמר בדוח.
הפורום למניעת הרשעות שווא, בראשותה של הסניגורית במחוז חיפה, עו"ד ענת מיסד-כנען, מתמקד בשלב זה בתחום של בדיקת ראיות פורנזיות, שהערכת-יתר שלהן גורמת להרשעות שווא. הסניגוריה מציינת, כי בתחום זה ישראל מפגרת אחרי מדינות מובילות, למרות ממצאיו של
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, אשר "מעוררים חשש באשר למהימנות ממצאי מעבדות הזיהוי הפלילי". לאור זאת, פעל הפורום אשתקד להנגשה ויישום של הידע שנצבר בתחום הפורנזי. הסניגוריה גם מצביעה על תיקים ראשונים בהם בחינה מעמיקה יותר של הראיות הביאה לזיכויים או לביטול כתבי אישום.
להרחיב את השחרור המינהלי הסניגוריה מצביעה על כך שתלונות רבות נגד שוטרים המוגשות למח"ש אינן מגיעות לכדי חקירה ממצה, בין אם משום שהוחלט שלא לחקור אותן כלל, ובין אם משום שבירורן נפסק בשלב מוקדם ללא המשך חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה, כאשר תוצאות החקירות שמתקיימות מאופיינות בשיעור נמוך של מיצוי הדין עם השוטרים. בשנת 2017 ערכה מח"ש חקירה ב-641 תיקים בלבד, כאשר ב-1,972 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה או שנערכה בדיקה ראשונית (שטיבה לא הוברר) שלא הבשילה כדי חקירה של ממש. מתוך כלל התלונות שטופלו על-ידי מח"ש, ב-136 תיקים הוחלט על העמדת השוטרים לדין פלילי, וב-113 תיקים הוחלט או הומלץ על העמדתם לדין משמעתי.
בנושא התנאים בבתי הכלא, שבה הסניגוריה ומצביעה על ליקויים קשים, ובראשם תנאי המגורים הקשים וצפיפות חמורה בחלק ניכר ממתקני הכליאה. היא מזכירה את פסק דינו של בג"ץ, שהורה ביוני 2017 להגדיל בתוך שנה וחצי את שטח המחיה של אסיר ל-4.5-3.5 מ"ר - פסק דין שהמדינה אינה עומדת באבני הדרך ליישומו, ואשר גם הוא מותיר את ישראל הרחק מאחורי המקובל במדינות המערב (12-6 מ"ר).
הסניגוריה מציעה ליישם את פסק הדין באמצעות שיפוץ והרחבה של מתקני הכליאה, ובמיוחד באמצעות צמצום מספר הכלואים. דרך אחת, לדעתה, היא שחרור מבוקר של אסירים באמצעות מנגנון השחרור המינהלי, תוך שינוי תקופות השחרור הקבועות כיום בחוק, ובאמצעות שינוי המצב בו מרבית האסירים השופטים לעונשי מאסר קצרים (עד חצי שנה) אינם משוחררים לאחר ריצוי שני שלישים, בשל אי-הפעלה מספקת של מנגנון השחרור המוקדם המצוי בסמכות נציבת בתי הסוהר. "ואולם, שחרור אסירים הוא פתרון קצר טווח וחלקי. פסק הדין החשוב של בית המשפט העליון הוא הזדמנות לשקול מחדש גם את מדיניות המעצרים, את השימוש ההולך וגובר בעונש המאסר ואת השימוש ההולך ופוחת בכלי של שחרור מוקדם שמאפשר שיקום ושילוב הדרגתי בחברה", אומרת הסניגוריה.
פרק נפרד בדוח עוסק במדיניות הענישה בכלא אופק המיועד לקטינים, ולפיו קיימים נתונים המעידים על שימוש מרובה בכבילה כאמצעי ריסון, ובבידוד ומניעת ביקורי משפחות כאמצעי ענישה. ביקורי המשפחות מהווים חלון יחיד לעולם החיצון, וקיומם הכרחי לצורך המשך שימור ושיפור היחסים ושיקומם, אומרת הסניגוריה - אך הם נמנעו מ-60% מאסירי אופק שהיא ייצגה בשנה שעברה, לעיתים למשך חודש. 70% מהאסירים שיוצגו בידי הסניגוריה נענשו בבידוד, למרות שמחקרים בעולם הוכיחו שמדובר באמצעי ענישה פוגעני ובלתי יעיל ביחס לאסירים קטינים. הסניגוריה ביקשה מנציבת השב"ס, רב-גונדר
עפרה קלינגר, לצמצם משמעותית את השימוש בעונשים אלה.
הסניגוריה קוראת לבחון מחדש את מדיניות ההעמדה לדין על אחזקת קנביס לצריכה עצמית, בטענה שהיא אינה מידתית, אינה יעילה ואינה צודקת. היא טוענת, כי הצעת החוק הממשלתית הנדונה כעת עלולה להחמיר את המצב, שכן תפיסה ראשונה ושנייה (סיטואציה בה כיום, ברוב מחוזות המשטרה, לא מוגש כלל כתב אישום), יוטלו קנסות משמעותיים. "ההסדר המוצע אף מעורר חשש לאכיפת יתר כלפי אוכלוסיות מוחלשות החשופות יותר למפגשי שוטר-אזרח", היא אומרת.
