בכיר בוועד דיסקונט הורשע

משה טטרו, שהיה מתאם הפעולות בוועד עובדי בנק דיסקונט, זוכה מחמת הספק מקבלת שוחד והורשע בהפרת אמונים בתאגיד - קבעה (יום ב', 30.7.18) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן. טטרו היה אחראי על הקשר עם ספקים שנבחרו בידי הוועד, ומאחר שבעבר היה סוכן ביטוח - היה חבר בוועדת הביטוח של הוועד וניהל את המגעים לרכישת הביטוחים לעובדים. בשל עבודתו הקודמת כסוכן של חברת מנורה, נותר טטרו חייב כספים לחברה. את התלונה נגדו הגיש מנכ"ל סוכנות הביטוח מרוז, דוד רוזנברג, שסיפקה את הביטוחים לעובדי הבנק ב-30 השנים הקודמות. רוזנברג טען, כי טטרו דרש ממנו לכסות את חובו למנורה, ואיים שאם לא יעשה זאת - יעביר את הכיסוי לסוכנות אחרת. טטרו טען, כי רוזנברג הציע מיוזמתו לרכוש את התיק שלנו במנורה ולכסות אגב כך את חובו. בפברואר העביר טטרו לחתימתו של רוזנברג הסכים לפיו מרוז תכסה את חובו למנורה בסך 196,000 שקל. רוזנברג לא חתם עליו אלא פנה למשטרה. אגמון-גונן אומרת, כי אינה מאמינה הן לטטרו והן לרוזנברג. הראשון נתן גירסה בלתי סבירה שלא עלתה בקנה אחד עם דבריו בשיחה עם רוזנברג שהוקלטה בידי האחרון בהוראת המשטרה. השני נשמע כמדקלם משפטי מפתח, לא ידע להסביר ראיות או סתירות, דבריו נסתרו בידי כמה מעובדי מנורה והוא הגיש את התלונה ערב בחירת סוכן הביטוח של הוועד. אגמון-גונן קבעה, כי מהראיות עולה ספק בשאלה אם התקיים היסוד העובדתי לעבירת השוחד. הוועד בחן בצורה מקיפה את כל ההתקשרויות שביצע הוועד הקודם, ובהן בתחום הביטוח, וטטרו שקל ברצינות להתקשר במישרין עם חברת ביטוח, ללא סוכן. טטרו טיפל מספר שנים בחובו למנורה והרושם הוא שהנושא לא העיק עליו. לא ברור מי יזם את האפשרות שמרוז תרכוש את התיק ותפרע את החוב, מוסיפה אגמון-גונן. היחסים הקרובים בין טטרו לרוזנברג, והעובדה שהאחרון לא פנה למשטרה במשך שבעה חודשים, תורמים גם הם לספק האם מדובר היה בהתניית שוחד מצידו של טטרו או ביוזמה של רוזנברג. לצד זאת קבעה אגמון-גונן, כי חבר ועד עובדים הנכנס לעסקה פרטית עם אחד מהספקים של הוועד, מבצע עבירה של הפרת אמונים בתאגיד. זאת, משום שדיני התאגידים מתייחסים לניגוד עניינים של נושא משרה כאל הפרת חובת האמונים כלפי התאגיד. אך בניגוד לדיני החברות, הרואים במקרים מסוימים אפשרות שעסקה בה יש לנושא המשרה עניין אישי תהיה גם לטובת החברה, קשה לראות מצב דומה מתקיים אצל חבר ועד בעסקי הוועד - ולכן לדעתה יש לאסור לחלוטין ביצוע עסקות כאלה, גם אם חבר הוועד סבור שהוא איננו בניגוד עניינים. במקרה הנדון, מוסיפה אגמון-גונן, עצם ההימצאות בניגוד עניינים כה חריף מחייבת הרשעה בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד, שכן הפגיעה בעובדי הבנק הייתה כפולה ומשולשת: פגיעה באמונם בוועד, פגיעה תדמיתית בבנק וחשש שמא עסקות לא ייעשו לטובתם אלא לטובת חברים בוועד. היא רואה בפרשה גם פגיעה באמון הכללי של עובדים בנציגיהם ובנכונותם להתארגן.