מרכז אדוה מפרסם (יום א', 5.8.18) דוח על פערים בין רשויות מקומיות בכל הנוגע להשתתפות הממשלתית במימון תקציביהן, במהלך השנים 2016-1997. מהדוח עולה כי ההתנחלויות הלא-חרדיות ממשיכות להוביל את הטבלאות: ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר - 7,997 ש"ח, ההשתתפות הממשלתית המיועדת (לחינוך ולרווחה, בעיקר) הגבוהה ביותר - 3,248 ש"ח לנפש, ומענק האיזון הגבוה ביותר - 1,025 ש"ח לנפש.
המסמך משווה בין 4 קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15"; עיירות הפיתוח; היישובים הערביים; וההתנחלויות. הדוח מבחין בנוסף בין ההתנחלויות החרדיות (ביתר עילית, מודיעין עלית ועמנואל) ואלה הלא חרדיות.
במהלך שני העשורים הנדונים גדלה אוכלוסיית ישראל. הגידול המשמעותי ביותר נרשם בהתנחלויות -גידול של 150%; אלא שרוב הגידול נרשם בשלוש ההתנחלויות החרדיות, שאוכלוסייתן התרחבה בשיעור של 474%, בעוד שאוכלוסיית ההתנחלויות הלא-חרדיות גדלה בשיעור של 107%. ביישובים הערביים נרשם שיעור גידול של 66%, ואילו בעיירות הפיתוח וביישובי "פורום ה-15" גדלה האוכלוסייה בשיעור דומה ונמוך יותר: 34% ו-30%, בהתאמה.
שילוב של הנתונים התקציביים ושל הנתונים הדמוגרפיים מעלה פערים משמעותיים בין קבוצות היישובים.
ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר - בההתנחלויות הלא-חרדיות בשנת 2016, ההוצאה בתקציב המוניציפלי הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש, היא של הרשויות העשירות ביותר בישראל, אלה המאוגדות ב"פורום ה-15" - 7,834 ש"ח. במרחק לא גדול אחריהן מדורגות עיירות הפיתוח, עם תקציב של 7,206 ש"ח לנפש. במקום השלישי מצויות ההתנחלויות ואילו במקום האחרון נמצאים היישובים הערביים, עם 5,700 ש"ח לנפש.
אולם אם מפרידים את ההתנחלויות לשתי קבוצות, חרדיות ולא חרדיות, נמצא כי את המקום הראשון תופסות ההתנחלויות הלא-חרדיות, עם ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר - 7,997 ש"ח, בעוד שאלה החרדיות הן בעלות ההוצאה התקציבית לנפש הנמוכה ביותר - 3,868 ש"ח.
מימון התקציב המוניציפלי - יתרון ברור להתנחלויות הלא חרדיות ממשלת ישראל משתתפת במימון של חלק גדול מן השירותים שהרשויות המקומיות מושיטות לתושביהן. ההשתתפות באה בשתי צורות: השתתפות מיועדת ומענקי איזון.
השתתפות מיועדת: מדובר בתקציבים שהממשלה מעבירה לרשויות המקומיות כהשתתפות בסעיפי הוצאה מקומיים ספציפיים. לדוגמא: חינוך, רווחה ובריאות וכן שירותים מקומיים - תברואה, תכנון ובניין עיר, כבישים ותאורה, גנים ציבוריים, ענייני ביטחון מקומיים.
הנתונים מעלים הבדלים משמעותיים בין קבוצות שונות ברשויות המקומיות, כאשר היתרון הברור הוא של ההתנחלויות הלא חרדיות.
- התנחלויות-חרדיות ולא חרדיות: התנחלויות הלא-חרדיות קיבלו בשנת 2016 מימון ממשלתי מיועד הגבוה פי 2.2 מזה של מקבילותיהן החרדיות - 3,248 ש"ח לנפש לעומת 1,486 ש"ח לנפש, בהתאמה.
- עיירות הפיתוח: בולטות בשיעור הגידול הנמוך ביותר של ההכנסה המיועדת לנפש בשנים 2016-1997 - 25% בלבד - בשעה שאוכלוסייתן גדלה בשיעור של 34%, לערך.
- יישובים ערביים: לאחר עשורים רבים של קיפוח והזנחה, נהנים היישובים הערביים מגידול מתמשך בהשתתפות הממשלתית המיועדת. ההשתתפות המיועדת לנפש, שעמדה ב-1997 על 1,311 ₪, גדלה עד 2016 ב-108% ועמדה על 2,722 ₪ (כל הנתונים במחירי 2016). גידול זה התבטא בעיקר בהנהגת תקצוב דיפרנציאלי נדיב מבעבר, ובתוכניות רב-שנתיות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי (האחרונה שבהן היא החלטת הממשלה 922).
- מענקי איזון ("המענק הכללי"): מענקי האיזון משמשים לסיוע לרשויות מעוטות משאבים. היישובים המבוססים ("פורום ה-15") אינם מקבלים מענקי איזון.
בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה ערכה הממשלה קיצוצים תקציביים כבדים, שפגעו בין היתר במענקי האיזון. ב-1997, תקציב מענקי האיזון עמד על 5.29 מיליארד ש"ח, וב-2001, ערב האינתיפאדה, הוא גדל עד לכדי 5.67 מיליארד ש"ח. בעקבות הקיצוצים קטן התקציב ובשנת 2014 הוא עמד על 3.82 מיליארד ש"ח. לאחר מכן נרשם גידול ובשנת 2016 עמד התקציב על 4.89 מיליארד ש"ח - ב-14% פחות מן השיא שנקבע ב-2001. לפי נתונים של משרד האוצר, ב-2019 צפוי תקציב זה לשוב לרמתו בשנת 2001 - 5.5 מיליארד ש"ח.
גם בתחום זה יש הבדלים משמעותיים בין קבוצות הרשויות המקומיות, כאשר היתרון הברור הוא של ההתנחלויות הלא חרדיות: ב-1997 היו מענקי האיזון שניתנו להתנחלויות החרדיות, בחישוב לנפש, דומה לזה של אלה הלא חרדיות, אך שני עשורים מאוחר יותר היו המענקים שניתנו להתנחלויות הלא חרדיות גדול ב-46% מזה של מקבילותיהן החרדיות.
מענקי האיזון שניתנו ב-1997 לעיירות הפיתוח היו דומים לאלה שניתנו ליישובים הערביים, ואילו ב-2016 היו המענקים שניתנו ליישובים הערביים גבוהים יותר ב-43%. בהקשר זה יש לציין כי מענקי האיזון שקיבלו יישובים נוצריים (1,601 ש"ח לנפש) ויישובים דרוזיים (1,280 ש"ח לנפש), היו גבוהים מן הממוצע שנרשם בקרב כלל היישובים הערביים (945 ש"ח לנפש).
באשר לפערי המימון בין עיירות הפיתוח להתנחלויות הלא-חרדיות מצביע ד"ר שלמה סבירסקי, ממחברי הדוח, על האפשרות שהדבר מבטא את השינוי בייצוג הפוליטי של שתי הקבוצות: ייצוגן של ההתנחלויות עלה מח"כ אחד בכנסת התשיעית (1981-1977) ל-12 ח"כים בכנסת ה-19 (2015-2013); זאת, בשעה שייצוגן של עיירות הפיתוח, שעמד בכנסות ה-13 וה-14 על 12 ח"כים, ירד בכנסת ה-19 ל-4 ח"כים .
ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי של מרכז אדוה וממחברי הדוח: "הנתונים מראים כי סדר היום הממשלתי מוטה לטובת היישובים הישראלים מעבר לקו-הירוק. התנחלויות זכו ועדיין זוכות בהעדפה בולטת בתחומים שונים ובראשם ההשתתפות הממשלתית בתקציבים מוניציפליים. תיעדוף זה מאפשר להתנחלויות, למשל, להפנות משאבים גדולים יותר לצרכי פיתוח מאלה של קבוצות יישובים אחרות ובראשן עיירות הפיתוח והיישובים הערביים."
