פרופ'
אלכס שטיין יושבע היום (יום ה', 9.8.18) לשופט בבית המשפט העליון במקומו של
אורי שהם שפרש בשבוע שעבר. שטיין היה המועמד המוביל של השרה
איילת שקד לכהונה בעליון בעת הבחירה האחרונה, בחודש פברואר השנה. שקד מקווה שהוא יסייע להוביל קו שמרני בבית המשפט העליון, וגם עמדותיו בדיני ראיות עשויות לעלות בקנה אחד עם פעילותה בתחום הרשעות השווא.
שטיין, יליד 1957, הוא אחד המומחים המובילים בעולם לדיני ראיות, ועוסק גם בנזיקין וב
רשלנות רפואית. שטיין נולד בברית המועצות והיה אלוף המדינה לנוער בשחמט – תחביב בו הוא עוסק עד היום; במקביל שיחק כדורגל בקבוצות חובבים.
שטיין התמחה בשנים 1984-1982 אצל רחל סוכר, שהייתה אז מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ואצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
מנחם אלון. את רשיונו קיבל בשנת 1984 ובשנתיים הבאות עבד במשרדם של יהודה רוה ואפי אברמזון, ועסק בעיקר בליטיגציה מסחרית. בשנת 1986 פתח משרד עם שותף ועסק שוב בליטיגציה מסחרית וכן בעבירות צווארון לבן. מאז 2000 הוא עומד בראש משרד ירושלמי הנושא את שמו, ואשר ייצג חברות אנרגיה בתחומי ההגבלים העסקיים, בבתי המשפט המחוזי והעליון, בהנפקות ובעסקות.
את התואר השני סיים שטיין באוניברסיטה העברית בשנת 1987, וכעבור שלוש שנים קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת לונדון על עבודה בתחום דיני הראיות – בו הפך כאמור למומחה מן השורה הראשונה. שטיין היה מרצה ופרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בשנים 2004-1991 ולימד דיני ראיות, סדר דין פלילי וסדר דין אזרחי. בשנת 2004 עבר עם משפחתו לארה"ב בשל מחלתו של אחד מילדיו ועד 2016 היה פרופסור בבית הספר למשפטים קרדוזו בניו-יורק, שם לימד דיני נזיקין, דיני ראיות, רשלנות רפואית ומשפט פלילי-חוקתי. בשנתיים האחרונות הוא מלמד את אותם נושאים (למעט האחרון) בבית הספר למשפטים בברוקלין.
בנוסף למשרותיו הקבועות, שטיין היה מרצה אורח בכמה מן האוניברסיטאות החשובות בעולם: הרווארד, ייל, קולומביה ואוקספורד. הוא פרסם ארבעה ספרים: ספר יסוד על דיני ראיות שיצא לאור בשש מהדורות, יסודות דיני הראיות (שפורסם בידי אוניברסיטת אוקספורד ותורגם לסינית וספרדית), דיני נזיקין בעידן של אי-ודאות (גם הוא באוניברסיטת אוקספורד) וראיות והוכחות (הוצאת אוניברסיטת ניו-יורק). שטיין כתב עשרות מאמרים והציג עשרות ניירות מקצועיים, ובדק מאמרים לכ-20 כתבי עת ובהם כמה מן החשובים בעולם.
בשנת 2015 פרסם שטיין פוסט בפייסבוק וכתב בו: "האקטיביזם השיפוטי הישראלי שובר שיאים: אין דרישה אמיתית לזכות עמידה והכל שפיט (אין דוקטרינה שמשאירה בחוץ סוגיות פוליטיות). אומנם נדיר שבית המשפט העליון פוסל חוקים של הכנסת, אבל הרטוריקה שלו שתלטנית. הוא דורש סמכויות במסווה של איזונים ובלמים". שטיין מחק את הפוסט זמן קצר לאחר שנבחר לעליון.
מתנגדיה של שקד יצאו נגד מינויו של שטיין בטענה שהוא חי בארה"ב בשנתיים האחרונות ושהוא חסר ניסיון שיפוטי. תומכי המינוי הזכירו, כי פרופ'
סטנלי פישר חזר ארצה לאחר עשרות שנים בחו"ל, נחשב בעיני רבים לטוב שבנגידי בנק ישראל - ועם סיום כהונתו שב לארה"ב. עוד ציינו, כי
דפנה ברק-ארז מונתה לעליון הישר מן האקדמיה, וכי לאורך השנים כיהנו בו שופטים רבים שהגיעו הישר מהשירות הציבורי ומהמגזר הפרטי (כגון
אהרן ברק,
מאיר שמגר,
חיים כהן,
מישאל חשין,
דורית ביניש,
מני מזוז,
חנן מלצר ו
יורם דנציגר).
שטיין הוא השופט השישי המתמנה לבית המשפט העליון בשלוש שנות כהונתה של שקד כשרת המשפטים - מספר שיא, שאפשר לה לממש את רצונה להגדיל את הגיוון בעליון ולנסות להטותו לכיוון שמרני יותר. קדמו לו השופטים
ג'ורג' קרא,
יוסף אלרון,
דוד מינץ,
יעל וילנר ו
עופר גרוסקופף.
