היום לפני 30 שנה, נחשפה פרשת האונס בקיבוץ שמרת שבצפון. ארבעה חברים נפגשו באחד הלילות בפתח חדר האוכל של הקיבוץ - בן הקיבוץ, אורח מקיבוץ אחר ושני עירוניים.
אחד הנערים הציע לבת הקיבוץ, בת 14 וחצי, לנסוע עימו במכונית לטיול עם שלושת חבריו. תחילה היססה הנערה אך לאחר מכן נעתרה לבקשת הנער, שמצא חן בעיניה. הם נסעו לשדות הקיבוץ, שם הפעילו כלפיה מעשי אלימות. מיום ליום הצטרפו למעשה משתתפים נוספים ואנסו אותה. כך, במשך שמונה ימים רצופים, 11 משתתפים.
שנתיים אחרי סיפרה כי עשו בה כבשלהם, וחשה כרובוט ומנותקת מאישיותה. היא התקשתה להבין מה מתחולל איתה ולא סיפרה על כך לאמה. את סודה חלקה עם מציל בבריכה אותו השביעה לנצור את סודה ולא להודיע למשטרה.
אולם באחד הבקרים התמוטטה וגוללה את פרטי ההתעללות בפני אחות במרפאה. המידע על כך הועלה באסיפת חברי הקיבוץ, חולל סערה ומשטרת עכו הוכנסה לתמונה. המשטרה המליצה להעמיד את כולם לדין, וקיבוץ שמרת נבוך והוכה בתדהמה.
חבריה של הנאנסת התנכרו אליה, לא דיברו עימה והתייחסו אליה כאל מצורעת.
תיקי הנאשמים נסגרו מחוסר עניין לציבור ובית המשפט המחוזי זיכה את הנערים. מחמת הספק הנערה ובני משפחתה עזבו את הקיבוץ.
רק לאחר ערעור הוחלט לאחר שש שנים לגזור בבית המשפט העליון עונשי מאסר קצרים על חלק מהנאשמים ועל אחרים עבודות שירות.
