שינוי בבחירות לרבנות הראשית

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, קובע (יום ג', 14.8.18), כי רק ראשי מועצות דתיות שנבחרו כחוק - להבדיל ממי שמונו בידי השר לשירותי דת - יכולים להשתתף בבחירות למועצת הרבנות הראשית. רשימת המועמדים אמורה להתפרסם היום, לקראת הבחירות שיתקיימו ב-5.9.18. את העתירה הגישו ארגוני עתים ונאמני תורה ועבודה. הם טענו, כי רק מי שנבחרו לראשי מועצות דתיות - להבדיל ממי שמונו בצורה מינהלית - יכולים להשתתף בבחירות. האסיפה הבוחרת של חברי מועצת הרבנות כוללת 150 חברים, ובהם ראשי המועצות הדתיות ב-14 הערים הגדולות ובארבע המועצות המקומיות הגדולות. הארגונים ציינו, כי ברוב היישובים אין ראשי מועצות נבחרים, אלא מי שמונו בידי השר לשירותי דת - ולכן, טענו, הם אינם מהווים נציגי ציבור ראויים. הנדל אומר, כי המחוקק קבע הסדר מדוקדק ומפורט, שמטרתו לאזן בין האינטרסים השונים בבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית. "הלשון תומכת במסקנה שרק ראשי מועצות דתיות יכהנו באסיפה. כשם שיש להקפיד על המספר, למשל, כך יש להקפיד על התפקיד. מילוי תפקיד מקביל, או חלופי, לזה של ראש מועצה דתית אינו הופך את נושא המשרה לראש מועצה דתית, ואינו מעניק לו את המינוי שבחר המחוקק להעניק לראשי מועצות דתיות", הוא קובע. הנדל מדגיש: "מינוי ראשי המועצות הדתיות בערים ובמועצות המקומיות הגדולות לחברים באסיפה הבוחרת נועד לממש את עקרון הייצוג - ולהעניק בהליך הבחירה קול לאוכלוסייה שאותה מייצגים ראשי המועצות. דא עקא, שילוב ממונים, מורשי חתימה וראש ועדה ממונה באסיפה רחוק מעקרון הייצוג כרחוק מזרח ממערב, ואף מפר את האיזון ששרטט המחוקק. שילוב כזה מגביר את קולו של השר לשירותי דת (המחזיק, בלאו הכי, בסמכות למינוי נציגים מטעמו), אך מתעלם מקולם של תושבי הרשויות - אותו ביקש המחוקק להשמיע בכינוס האסיפה הבוחרת. צעד כזה עומד, אפוא, בניגוד מוחלט לתכלית חוק הרבנות הראשית, ולא נכון להשלים עימו". הנדל פסק לפיכך, כי באסיפה הבוחרת ישתתפו 18 ראשי המועצות הדתיות ביישובים הגדולים ביותר בהם יש מועצות נבחרות. השופטת דפנה ברק-ארז, שהסכימה איתו, העירה: "אם יכהנו באסיפה הבוחרת ראשיהן של מועצות דתיות ברשויות שאינן הגדולות ביותר, אך גדולות דיין, עדיין יישמר עקרון הייצוג, ומכל מקום, הוא יישמר באופן טוב יותר מאשר במקרה שבו הנציגים לאו נציגים יהיו אלא חברים ממונים". השופט נעם סולברג סבר, בדעת מיעוט, שיש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את הארגונים ייצגו עוה"ד שירה לב-ציון ואלעד קפלן, ואת המדינה - עו"ד יונתן נד"ב. במקביל, דחה אותו הרכב על הסף עתירה שביקשה להורות לרבנים הראשיים, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, למנות נשים כנציגותיהם באסיפה הבוחרת. החוק קובע שהרבנים הראשיים ימנו עשרה רבנים לאסיפה, ומרכז רקמן ונאמני תורה ועבודה טענו שלנוכח תת-הייצוג של נשים באסיפה - פחות מ-10% - יש למנות נשים במסגרת זו. הנדל קבע, שדינה של העתירה להידחות בשל השיהוי בהגשתה, שכן יש צורך בדיון מעמיק בשאלה האם המושג "רבנים" כולל גם נשים, וגם אם היא הייתה מתקבלת - היו הרבנים הראשיים נדרשים למצוא בתוך 24 שעות נציגות מתאימות. הוא מציין, כי אין זה עניין של מה בכך לקבוע האם מדובר דווקא ברבנים או במי שכשיר להיות רב גם בלי הסמכה פורמלית, ומעיר שהחוק מבחין בין "רבנים" לבין "נציגי ציבור". לצד זאת אומר הנדל, כי יש להגביר את ייצוגן של נשים באסיפה הבוחרת, ולכן יוכלו העותרים לשוב ולפנות לבג"ץ שנה לפני הבחירות הבאות למועצת הרבנות. בג"ץ ממליץ למדינה למצוא בינתיים פתרון לבעיית תת-הייצוג של הנשים, למשל על-ידי הגדלת מספר חברי האסיפה מ-150 ל-180, כאשר השר לשירותי דת ימנה יותר נציגי ציבור ובהם נשים, ועל-ידי קביעת שיעור מוגדל של נשים מבין 40 הנציגים הממונים באופן אישי. ברק-ארז וסולברג הצטרפו הן לפסק הדין והן לקריאתו של הנדל. את העותרים ייצגו עוה"ד קרן הורוביץ ושי זילברברג, ואת המדינה - עו"ד אודי איתן.