השב"ס סירב למסור מסמכים

שירות בתי הסוהר יפצה ב-10,000 שקל אסיר לשעבר, משום שסירב להעמיד לרשותו מסמכים מתקופת מאסרו שהיו נחוצים לו לצורך הגשת תביעה לביטוח הלאומי - קבע השופט דניאל דמביץ. התובע היה אסיר בשנים 2016-2001 וביקש מסמכים הנוגעים לבריאותו הנפשית לצורך קבלת קיצבה לאחר שחרורו. דמביץ מתאר כיצד ליווה במשך שנה את נסיונו של התובע לקבל את המסמכים, שבאופן תמוה סירב השב"ס למסור לו, עד שלבסוף הועברו לידיו. דמביץ מותח ביקורת על התנהלות השב"ס, אשר העלה טענות תמוהות בניסיון להתחמק מהעברת המסמכים לידי התובע. לצד זאת, לא קיבל דמביץ את רוב תביעתו הכספית של האסיר לשעבר, אשר תבע 33,000 שקל. התובע לא הוכיח את הנזק הנטען לגבי הקיצבה מהביטוח הלאומי, קובע דמביץ, ולכן הוא זכאי לפיצוי רק על התנהגותו הפסולה של השב"ס שסירב למסור לו את המסמכים להם היה זכאי. מדובר בפיצוי על אובדן זמן וטרדה ובפיצוי עונשו, מדגיש דמביץ.

חברת אתרים מנעה שלא כדין את כניסתה של נופיה חליבה-אוחנה לחניון במתחם נמל תל אביב - קבעה השופטת פנינה נויבירט. מספר רכבה של חליבה-אוחנה הופיע במחשבי החברה כמנוע כניסה בשל אירוע קודם, אך החברה התעלמה מכך שבאותה עת הוא לא היה בבעלותה של חליבה-אוחנה; נסיונותיה של האחרונה להסביר זאת עלו בתוהו, שכן הקב"ט "היה עסוק" ולא התפנה לטפל מיידית בפנייתה. עקב כך, נאלצה חליבה-אוחנה - באוגוסט אשתקד וכאשר נמצא איתה נכד בן שנתיים וחצי - לוותר על-כניסתה לתערוכת הדינוזאורים ולחזור למחרת במונית. נויבירט אומרת, כי התנהגותה של אתרים הייתה בלתי סבירה, התעלמה מהנסיבות ומנעה את כניסתה של חליבה-אוחנה למתחם ציבורי פתוח. החברה תפצה אותה ב-1,500 שקל ותשלם הוצאות של 500 שקל.

חברת בית החוגים והאומנויות תחזיר לרעות עוזרי 2,000 שקל ששילמה כמקדמה לקורס אמנות משקמת - קבעה השופטת דלית ורד. היא מצאה, כי עוזרי עמדה בדרישת החוק כאשר הודיעה על ביטול הרשמתה בתוך 14 יום מיום חתימת העסקה. החברה אומנם הוסיפה תנאים שונים בכתב יד על טופס ההרשמה, אך אין בכוחם לבטל את הזכות הקבועה בחוק בנוגע לביטול עסקה. היא גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אלון אינפלד, הותיר על-כנו את פסק דינה של השופטת דרורה בית-אור בנוגע לביטול עסקה לרכישת שואב אבק ב-14,000 שקל, למרות שמצא בו טעות עובדתית ומשפטית. בית-אור קבעה, כי העסקה בה רכשה עופרה שלי את השואב מחברת קיי 1914 הייתה עסקת רוכלות ולכן הייתה רשאית לבטל אותה על-פי התנאים הנוגעים לעסקות כאלה. אינפלד אומר, כי בכך שגתה בית-אור בנסיבות העניין, אך מאחר שנקבע עובדתית ששלי לא עשתה שימוש בשואב והייתה רשאית להחזירו - החליט שלא להתערב בפסק הדין. לכן, על שלי להחזיר את השואב ועל חברת קיי להחזיר לה את הכספים ששילמה.

ארקיע ביטלה מסיבות טכניות טיסה מאילת לחיפה, והציעה במקומה טיסה לשדה דב ומשם הסעה לחיפה. הרשם הבכיר יניב לוזון קבע, כי למרות שמדובר היה באותו מספר טיסה - הרי שבפועל הטיסה בוטלה ובני הזוג רותם ויצחק רואש זכאים לפיצוי. השניים נאלצו להישאר לילה נוסף באילת, משום שהיו מטופלים בתינוק והאישה הייתה בהריון מתקדם - ולכן הנסיעה לא הייתה אפשרית. לפיכך, תחזיר להם ארקיע את הוצאות הלינה, תשלם פיצוי לדוגמה בסך 2,000 שקל ובסך-הכל 3,885 שקל והוצאות בסך 750 שקל.

חברת לאומי קארד מנעה משיכת 3,000 שקל בידי לקוח בעיר שכם, רק משום שהפעולה התבצעה בשטח הרשות הפלשתינית. החברה טענה שמדובר ביישום מדיניותה בתחום המאבק בהלבנות הון, שכן שטחי הרש"פ מהווים סיכון גבוה יותר להלבנה, אך השופטת נאוה ברוורמן לא קיבלה הסבר זה: "החובות המוטלות על התאגיד הבנקאי הן חובות דיווח בלבד. הבנק אינו מוסמך לקבוע אם אכן מדובר בפעילות של הלבנת הון או מימון טרור, אלא - עליו אך לדווח לרשות, שהיא המחליטה מה לעשות עם המידע המועבר לה... כמו-כן, רשאי הבנק במקרים מסוימים להפסיק פעילות לקוח, והפסקת פעילות צריכה להיות סבירה". סירובה של לאומי קארד לאפשר לד"ר פריד אזרייק למשוך סכום נמוך יחסית היה בלתי סביר, ממשיכה ברוורמן. מדובר בלקוח המוכר לחברה, רופא העובד בתל אביב, והחברה לא הסבירה כיצד משיכה שכזאת מתיישבת עם ההיבט של הלבנת הון ומניעת טרור. לפיכך, היא תפצה את אזרייק ב-3,000 שקל ותשלם הוצאות בסך 500 שקל.