נציב הביקורת על הביקורת,
דוד רוזן, ממליץ לפרקליט המדינה,
שי ניצן, לנקוט הליכים מינהליים נגד עו"ד דפנה אברמוביץ' מפרקליטות מחוז ירושלים. ההמלצה באה (יום א', 19.8.18) בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר מצא שהיא הפעילה לחץ על חוקרת ילדים בתיק עבירות מין ולאחר מכן שיקרה לבית המשפט בנוגע להתנהלותה. רוזן קובע, כי נפלו פגמים חמורים בהתנהלותה של אברמוביץ.
כפי שנחשף ב-News1, בעקבות הפרסום לחצה הפרקליטות - בראשות פרקליט המחוז,
דני ויטמן - על השופט
משה דרורי לצנזר את פסק הדין ולהשמיט ממנו את שמה של אברמוביץ. לאחר החשיפה ב-News1, התערב ויטמן ומנע אישית את הזמנתו של הח"מ להרצאה בתולדות השואה בכנס של הפרקליטות והסניגוריה הציבורית.
דרורי קבע, כי אברמוביץ' שוחחה עם חוקרת הילדים קרן לונדון ושכנעה אותה לשנות את חוות דעתה בנוגע לעדותה של ילדה בת שש, שטענה שאביה של חברתה פגע בה מינית. הפרקליטות הסתירה מן הנאשם ומבית המשפט את המידע על שיחה זו ולבסוף גם סירבה להציג את המסמך המתעד אותה. דרורי זיכה את הנאשם משתי העבירות שיוחסו לו - תקיפה מינית של ילדות בנות חמש ושש - מחמת הספק בנוגע לאחת מהן, ובשל חוסר ראיות בנוגע לילדה עליה העידה לונדון.
בסיום חקירתה של המתלוננת בת השש, ביוני 2013, כתבה לונדון: "אני מתקשה להעריך מהימנות דבריה" - ניסוח המלמד על חוסר אמון בתלונה. אברמוביץ' פנתה ללונדון, ולאחר מספר ימים הוציאה זאת חוות דעת שנייה - בה אין כל שינוי בבסיס הנתונים, אך נאמר: "אני מעריכה שדיווחה על סיטואציה בעלת גוון מיני שחוותה עם החשוד, אך אני מתקשה לקבל תמונה ברורה ומדויקת אודות מהות הפגיעה".
לונדון העידה ביולי 2015 ונשאלה על הפער בהערכותיה. אברמוביץ' התערבה ואמרה, כי ההתכתבויות בין הפרקליטות לבין לונדון הם תרשומת פנימית שאין לגלות להגנה. דרורי דחה עמדה זו והורה לפרקליטות להעביר את התכתובות לידי הסניגור, עו"ד אריאל עטרי. רק לאחר 140 יום הודיעה אברמוביץ: "החומר המבוקש... אינו קיים וגם לא היה קיים סמוך להערכתה של הערכת המהימנות המתוקנת על-ידי העדה".
אולם באוקטובר-נובמבר 2017 - במהלך סיכומיה של אברמוביץ' - התברר שהודעה זו הייתה שקרית. דרורי שאל שוב ושוב מיהו הפרקליט ששוחח עם לונדון, אברמוביץ' התחמקה ממתן תשובה ואף אמרה שבעיניה אין בעיה בשינוי חוות הדעת של לונדון. דרורי דרש תשובה לגבי זהותו של אותו פרקליט, ובישיבה הבאה מסרה אברמוביץ' שמצאה מסמך שכתבה בין שתי חוות הדעת של לונדון ובו נאמר שהיא זו ששוחחה איתה והודתה שהמסמך לא נמסר להגנה.
לטענתה, מדובר ב"פעולה שהיא יחסית שגרתית, לפחות לשיטת התביעה, לבקש בקשת הבהרה מחוקרת הילדים". אברמוביץ' ביקשה להגיש את המסמך, אבל לא הייתה מוכנה להיחקר עליו בידי עטרי (כמי שכתבה אותו) - עמדה אותה הבהירה רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות של דרורי, שאף העיר שהוא מתחיל להתרגז על התחמקותה.
בפסק הדין סיכם דרורי סאגה זו: "לאורך 3.5 שנים לא נמסר מידע חשוב לסניגור ולבית המשפט. חקירה נגדית של חוקרת הילדים על-ידי הסניגור התנהלה ללא המידע האמור. משהתגלה חסרונו של המידע, מסרבת המאשימה לגלותו לגופו של עניין, בשל הידיעה, כי הנפקות המשפטית של גילוי המידע תהיה זכותו של הסניגור לחקור את הפרקליטה עצמה, דבר שמי מטעם הפרקליטות אינו מוכן לו". דרורי העביר את פסק דינו לעיונו של רוזן.
כעת קובע רוזן: "התובעת נמנעה מלציין בפני בית המשפט, פעם אחר פעם, כי לא מדובר באלמוני פלמוני, אלא כי זו היא ששוחחה עם חוקרת הילדים. ניתן לתמוה ולהעלות מיני השערות מדוע נהגה כפי שנהגה התובעת נוכח שאלות בית המשפט, אך מוחוור הוא כי תשובותיה הליטו עובדה שצריכה הייתה להיות גלויה ונתונה לבית המשפט, כמו גם לסנגור, שהנושא של השינוי בחוות הדעת של חוקרת הילדים שימש מרכיב מרכזי בהגנתו. לא ניתן בשום פנים לומר, כי עניין לנו בתקלה טכנית בעיקרה. מדובר כאן בהתנהלות של התובעת, שמנעה מההגנה עיון בחומר חקירה. התנהלות שתרמה, בסופו של הליך, לזיכויו של הנאשם".
