שאול אשכנזי, שהיה מנכ"ל חברת התוכנה SPL ובעל מניות מיעוט בה, ישלם 10 מיליון שקל לציון בן-שלמה, שתיווך במכירת מניותיו ל
איתן אלדר עבור צביקה בארינבוים שהיה בעל השליטה. כך קובע סופית (יום ד', 22.8.18) בית המשפט העליון. השופט
דוד מינץ דחה את ערעורו של אשכנזי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט
אהרון מקובר) וקיבל חלקית את ערעורו של בן-שלמה.
אשכנזי החזיק ב-31% ממניות החברה, בעוד בידי בארינבוים היו 62% מהמניות. בשנת 2004 התגלע סכסוך קשה בין השניים, שהוליך לפיטוריו של אשכנזי בידי בארינבוים. מאוחר יותר אף הורשע אשכנזי בעבירות איומים וסחיטה כלפי בארינבוים ונדון לשישה חודשי עבודות שירות. בן-שלמה הודה והורשע בעבירת עושק בשל מעשיו לצידו של אשכנזי.
בן-שלמה תבע 10 מיליון שקל, בטענה שלבקשתו של אשכנזי רכש תחילה 5% ממניות SPL ולאחר מכן חתמו השניים על הסכם המבטיח לו עמלה של 15% אם ימצא קונה ליתרת המניות. לדבריו, הוא זה שגרם למכירת המניות לאלדר - פעיל ותיק בשוק ההון - תמורת 52 מיליון שקל בסוף 2006. הרוכש האמיתי היה בארינבוים, נאמר בתביעה, אך הוא נעזר באלדר משום שנדר שלא יעשה עסקה כלשהי עם אשכנזי. זמן קצר לפני מכן מכר בארינבוים את השליטה ב-SPL לחברת Software AG לפי שווי של 450 מיליון שקל.
אשכנזי טען שכלל לא היה הסכם תיווך שכזה, וכי בכל מקרה - בן-שלמה לא היה "הגורם היעיל" במכירה לאלדר ולכן אין הוא זכאי לדמי תיווך. אולם מקובר קיבל במלואה את גרסתו של בן-שלמה, שנתמכה בידי שורה של עדים (כולל, באופן חלקי, עו"ד שמוליק קסוטו שייצג אז את אשכנזי; הסופר אלעזר שטרום; איתן אלדר; ופרופ' יהודה אלדר מבית החולים שיבא, שם ריצה אשכנזי את עונשו).
מינץ אימץ במלואו את פסק דינו של מקובר, אשר דחה את טענתו של אשכנזי, לפיה כל העדים מטעם בן-שלמה שיקרו בשל ידידותם עם התובע או מסיבות אחרות. לדברי מקובר, בטענה זו אין היגיון, וגם לגופן של העדויות לא נמצאו בהן פרכות. לעומת זאת, עדותו של אשכנזי הייתה מתפתלת, היו בה סתירות ובחלק מן המקרים הוא לא אמר אמת.
במקביל, דחה מקובר את התביעה שכנגד שהגיש אשכנזי בסך 1.4 מיליון שקל. הוא קובע, כי הסכום העיקרי שתבע אשכנזי לא היה הלוואה שהעניק לבן-שלמה כפי שטען, אלא השקעה בעסקיו שנועדה לבוא במקום חלק מהחוב בגין עמלת התיווך - השקעה שהוחזרה כמעט במלואה. הוא גם דחה את בקשתו של אשכנזי לבטל את ההסכם במסגרתו מכר לבן-שלמה 5% ממניות SPL.
מינץ אומר: "הערעור של אשכנזי על כל רבדיו, מתחילתו ועד סופו, תוקף ממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת. אלא שכידוע, בית המשפט שלערעור לא ייטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת והמבוססים על מארג הראיות ושמיעת העדויות לפניה באופן בלתי אמצעי. לא מצאנו כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים ביותר המצדיקים לסטות מכלל זה. אדרבה, במקרה זה בית המשפט המחוזי לא הותיר אבן על אבן".
מינץ ממשיך ודוחה לגופן כמה מטענותיו של אשכנזי ואומר בין היתר, כי הוא העלה בערעור טענות הפוכות מאלו שהעלה במחוזי - ולכן דינן להידחות. הוא גם אומר, כי בצדק קבע מקובר שבידי בן-שלמה ראיות התומכות בקיומו של ההסכם עם אשכנזי. במקביל, הוא קיבל חלקית מאוד את ערעורו של בן-שלמה בנוגע לריבית שתתווסף לסכום בו חויב אשכנזי וקבע, כי היא תצטבר שלושה חודשים נוספים.
בשולי פסק הדין העיר מקובר - ומינץ מאמץ גם הערה זו - כי הרושם הכללי הוא שהן בן-שלמה והן אשכנזי לא פרסו בפניו את מלוא המידע בנוגע לעסקה, וכי הם התנהלו תוך התעלמות מכתב האישום בו הורשעו שניהם. ייתכן ששניהם רימו את בית המשפט והסכם מכירת המניות - בו החלו את דרכם המשותפת - היה פיקטיבי. עם זאת, העיר מקובר, גם אם זה המצב, הרי שעומדת בעינה קביעתו לפיה ההסכם המרכזי היה זה שהבטיח לבן-שלמה עמלה על מכירת המניות. "שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת, וראו את כתב האישום המתוקן שהצדדים הורשעו בו", הוסיף.
אשכנזי חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. השופטים
נעם סולברג ו
יוסף אלרון הסכימו עם מינץ. את אשכנזי ייצגו עוה"ד עופר צור, עופר פליישר, שני וייס, עומר רזין ואסף רז; ואת בן-שלמה - עוה"ד בעז בן-צור ואבי אברהמוף.
