תקנת השוק למצפה כרמים

המתיישבים בשכונת מצפה כרמים שליד כוכב השחר (במועצת מטה בנימין) זכאים להמשיך להתגורר בבתיהם מכוח תקנת השוק - קובע (יום ג', 28.8.18) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל. השכונה הוקמה במקור כמאחז בלתי מוסדר, אשר הועתק בשנת 1999 למיקומו הנוכחי. היא נבנתה על קרקע שקיבלה ההסתדרות הציונית בשנת 1981 מהממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון, והמתיישבים קיבלו מההסתדרות הציונית מעמד של בר-רשות. אולם בשנת 2011 פנו שלושה פלשתינים לבג"ץ בטענה שהקרקע הייתה שייכת להם, המינהל האזרחי טען שלא ניתן היה להקצות את הקרקע למתיישבים ולפיכך ביקשו 52 מהם מבית המשפט המחוזי צו שיאמץ את עמדתם. הבעיה התעוררה בשל פער של מאות דונמים בין שני הליכים שננקטו לגבי הקרקע. בשנת 1975 הוציא המפקד הצבאי של יו"ש צו סגירה לשטח של 1,070 דונם. שנה לאחר מכן הוקמה שם היאחזות הנח"ל כוכב השחר, ואזרוחה הצריך להפוך את צו הסגירה לצו תפיסה. צו שכזה הוצא בשנת 1980, אך הוא חל רק על 850 דונם מתוך שטח צו התפיסה. ב-1981 נחתם כאמור הסכם בין צה"ל לבין הסוכנות היהודית - בו הוקצו לה כל 1,070 הדונמים המקוריים. מצפה כרמים הוקמה בשטח שנכלל בצו הראשון אך לא בצו השני. דראל קובע תחילה, כי צו התפיסה אכן לא חל על הקרקע בה הוקמה מצפה כרמים, אך את עיקר הדיון הוא מקדיש לשאלת תקנת השוק. זו קובעת (בצו החל על יו"ש): "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה לבין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתוקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה באותה שעה רכוש ממשלתי". במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ולאחר שמיעת הראיות, שינה המינהל האזרחי את העמדה שהציג בפני בג"ץ, ותמך בקבלת תביעת המתיישבים מכוח תקנת השוק. גם ההסתדרות הציונית תמכה בכך, וההתנגדות היחידה הייתה של שלושת הפלשתינים - ודראל דחה אותה. הוא קובע, כי ההסכם ההרשאה עם ההסתדרות הציונית חל גם על השטחים שלא נכללו בצו התפיסה, וכי הגורמים המיישבים היו בטוחים שיש חפיפה בין השטח שנסגר לבין השטח שנתפס (והועבר להסתדרות הציונית). דראל קובע, כי במקרה זה חלים כל התנאים המאפשרים להחיל את תקנת השוק: צה"ל סבר בטעות שמדובר בשטח שבידיו וההסתדרות הציונית חתמה בתום לב על ההסכם עימו. הוא מעיר, כי לא נדרש להכריע בשאלה האם שלושת הפלשתינים היו בעלי הקרקע, אם כי הראיות שהציגו רחוקות מלהספיק לשם כך וברור שהם לא נרשמו כבעליה. הפלשתינים חויבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל, והמינהל האזרחי - 25,000 שקל. את המתיישבים ייצג עו"ד הראל ארנון, את הפלשתינים ייצגו עוה"ד חוסאם יונס וכאמל נאטור, את המינהל האזרחי ייצגה עו"ד עינב גיא-הרמן, ואת ההסתדרות הציונית - עו"ד בשמת שלוש.