"מדובר בהרצת מניות שנעשתה בכוונת מכוון"

"עיון בגזר הדין מלמד כי על-אף שננקטה בו לשון חריפה נגד מעשיהם של דנקנר ושטרום ועל אף הדגשת הצורך המובהק במיגור עבריינות צווארון לבן בכלל ועבריינות בשוק ההון בפרט, גישה זו לא מצאה ביטוי הולם בעת גזירת העונשים". כך אומר (יום ד', 29.8.18) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בהחלטתו להחמיר את עונשיהם של נוחי דנקנר ואיתי שטרום בפרשת הרצת מניות אי.די.בי בפברואר 2012. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, גזר על דנקנר שנתיים מאסר ועל שטרום שנת מאסר, בעיקר בשל נסיבותיהם האישיות המקלות. בית המשפט העליון החליט בצורה נדירה למדי להתערב בעונש, לאחר שדחה את ערעוריהם של השניים על הרשעתם ועל חומרת עונשיהם. מינץ עומד תחילה על חשיבותו של שוק ההון ומזכיר: "הגינות המסחר ואמון הציבור הם עקרונות החיוניים לקיומו של שוק הון מתפקד ויעיל, לא כל שכן משגשג... האיסור על תרמית בניירות ערך נועד אפוא למנוע את הפגיעה בערכים אלה ובאבני היסוד עליהן מושתת שוק ההון". עוד הוא מציין את חשיבותם של דיווחים נאותים בשוק, שגם בה פגעו דנקנר ושטרום, ואת הרשעתם בהלבנת הון. לדברי מינץ, "במקרה שלפנינו מדובר בפרשת תרמית בניירות ערך מהחמורות והחריגות שהתגלו בשנים האחרונות, אשר מתייחסת לחברה הבולטת והמשפיעה בישראל באותם ימים. דנקנר ושטרום הוציאו אל הפועל תוכנית מרמה רחבת היקף, בה הושקעו מיליוני שקלים ב'הרצת מניות' שנועדה לייצב את שער ניירות הערך של אי.די.בי. זאת על-רקע הנפקת מניות החברה לציבור והשאיפה להבטיח את הצלחתה בגיוס כספים שהייתה זקוקה להם. "הפעילות בוצעה כאמור במהלך שלושה ימי מסחר, במהלכם ביצע שטרום מסע רכישות של מניות אי.די.בי בבורסה, הזרים ביקושים פיקטיביים תוך הצגת תמונת מצב מסולפת לפיה מניית החברה עוררה עניין רב מצד משקיעים אוביקטיביים, אשר היו סבורים באמת ובתמים כי מדובר באפיק השקעה ראוי, חרף מצבה העגום של החברה באותה תקופה לנוכח משבר הנזילות שפקד אותה, הירידה בדירוג האג"ח שלה ובשער מניותיה". מינץ קובע: "במעשים אלו גרמו גם דנקנר וגם שטרום לפגיעה דרמטית בערכים החברתיים המוגנים - פגיעה אשר באה לידי ביטוי הן במשקיעים שקיבלו החלטות השקעה על בסיס המצג הכוזב, והן במישור הכללי אגב פגיעה באבני היסוד עליהן מושתת שוק ההון, בהן הגינות המסחר ואמון הציבור". לא ניתן לקבל את הטענה כאילו לא נגרם למשקיעים ספציפיים, שכן היא עומדת במבחן העובדות הנקודתי ובמבחן אמון הציבור הכללי. "אין המדובר ב'התארגנות ספונטנית', אלא בהרצת מניות שנעשתה בכוונת מכוון על-ידי אנשים הבקיאים בשוק ההון, בעלי קשרים, נגישות ויכולת השפעה על גורמי מימון ומשקיעים אחרים בשוק, אשר ניצלו משאבים אלה כדי להטות את כללי המשחק לטובת ענייניהם האישיים", הוא מוסיף. מינץ גם מקבל את עמדת המדינה, לפיה אין מקום לכך שעונשו של שטרום יהיה מחצית בלבד מזה של דנקנר. חלקו של דנקנר אכן היה משמעותי יותר והוא זה שיצא נשכר בצורה אישית מהעבירות, אך "שטרום היה בגדר עמוד התווך בהוצאתה לפועל של התרמית. מרבית העבירות האמורות בוצעו על-ידי שניהם גם יחד, ומכאן ששטרום היה שותף פעיל ודומיננטי בפגיעה בערכים המוגנים". עוד עומד מינץ על הצורך בהרתעת עברייני צווארון לבן בכלל ועברייני מניות בפרט. לאור זאת, הוא פוסל את המתחמים שקבע כבוב: 42-20 חודשי מאסר לדנקנר ו-24-12 חודשי מאסר לשטרום. מינץ מוסיף: "לא ניתן לטעמי די משקל בעת קביעת העונש בתוך מתחם העונש ההולם, לשיקולי הרתעת היחיד והרבים. מי שעובר עבירות אלה נדרש להפעיל מידה רבה של יוזמה, יצירתיות ותכנון מקדים. התועלת הגלומה בביצוען היא כלכלית במהותה, בין אם רווח כספי ישיר ובין אם מעמד חברתי, ומכאן אפוא כי קיימת חשיבות רבה - בעיקר נוכח אופיין הרציונלי של עבירות אלו ומבצעיהן - כי עונש מאסר מוחשי וממשי יעקר את כדאיות ביצוע העבירה. "כן מקבל אני את טענת המדינה כי לא היה מקום ליתן משקל חריג ובעל היקף משמעותי לנסיבותיהם האישיות של המערערים. ער אני לתרומתם הרבה של דנקנר ושטרום למדינה ולחברה בכללותה, אך נוכח חשיבות שיקולי ההרתעה בעבירות כלכליות והצורך לבכר את האינטרס הציבורי, לא מצאתי כי מוצדקת התחשבות יוצאת דופן בנסיבות אלו. אשר על כן, על-אף נסיבותיהם האישיות המקלות בעניינם של המערערים - שיקולי הרתעת הרבים מחייבים במקרה דנא החמרה בעונשים שהוטלו עליהם לנוכח חריגותם לקולא".