טראמפ השתולל אחרי מינויו של מולר

הנשיא דונלד טראמפ השתולל בצורה חסרת מעצורים למחרת מינויו של רוברט מולר לתובע המיוחד בפרשה הרוסית - מגלה בוב וודוורד בספרו "Fear". תת שר המשפטים, רוד רוזנשטיין, מינה את מולר ב-17.5.17 - שבוע לאחר שטראמפ פיטר את ג'ים קומי מתפקיד ראש ב-FBI. היה זה רוזנשטיין עצמו שהעניק לטראמפ את העילה הרשמית לפטר את קומי, במזכר בן שלושה עמודים ובו ביקורת קשה על האופן בו טיפל בפרשת ה"מיילים" של הילרי קלינטון. לדברי וודוורד, טראמפ החליט על הפיטורים עוד קודם לכן, ורק השתמש במזכר של רוזנשטיין כעילה. וודוורד כותב, כי סטיב בנון - שהיה האסטרטג הפוליטי הראשי של הבית הלבן - הזהיר את טראמפ שלא לפטר את קומי, באומרו: "אין ספק ש-75% מהסוכנים שונאים את קומי. ברגע שתפטר אותו, הוא יהפוך לג'יי הדפוק אדגר הובר [ראש ה-FBI במשך עשרות שנים שסחט נשיאים באמצעות מידע מביך עליהם]. הוא יהיה נשק שיכוון אליך. הם ימנו תובע דפוק מיוחד. אתה יכול לפטר את קומי. אתה לא יכול לפטר את ה-FBI. ברגע שתפטר אותו, ה-FBI כמוסד יצטרך להרוס אותך והוא יהרוס אותך". בנון האמין שטראמפ פיטר את קומי משום שהבולשת ניסתה להניח את ידיה על מסמכים פיננסיים של ג'ארד קושניר. איוונקה טראמפ התלוננה באוזני אביה על הבולשת. אבל, מדגיש וודוורד, הנחתו של בנון הייתה ספקולטיבית לחלוטין. הוא אינו כותב מה הייתה הסיבה האמיתית לפיטורים, אך מציין שטראמפ עצמו אמר ל-CNN שהחקירה הרוסית מילאה תפקיד בהחלטתו. על מצב רוחו של טראמפ ב-18.5.17 כותב וודוורד: "הוא היה הגרוע ביותר. הנשיא נקלע לזעם בלתי נשלט, שהיה מעורער בעליל ברמה שאיש מן המעגל הפנימי מעולם לא ראה. זה היה ניסיון נורא. 'בקושי עברנו את זה', אמר [רוב] פורטר [מזכיר הסגל דאז] לאחד מעמיתיו". בדרך כלל יושב טראמפ בחדר הסגלגל או בחדר האוכל הסמוך; באותו יום הוא התרוצץ בזעם בין שני החדרים. הוא לא היה מסוגל להתרכז בדבר ועוזריו נאלצו לבטל את פגישותיו ולשנות את סדר יומו. טראמפ היה בטוח שמולר יתנקם בו אישית והוא הצביע באוזני עוזריו על שתי סיבות. האחת: לטענתו, מולר רצה לחזור לתפקיד ראש ה-FBI והוא דחה את בקשתו. השנייה: שנים רבות לפני כן פרש מולר מאחד ממועדוני הגולף של טראמפ בשל מחלוקת על דמי החבר. "כולם מנסים לתפוס אותי", התלונן טראמפ. "זה לא הוגן. עכשיו כולם אומרים שיעמידו אותי לדין". טראמפ גם הביע כעס מהול בחשש לגבי סמכויותיו של מולר: "עכשיו יש לי את האיש הזה, שלא חייב דין וחשבון לאיש, שיכול להסתכל על הכל, גם אם זה לא קשור? הם יבזבזו שנים בחיטוט בכל חיי ובפיננסים שלי". טראמפ המשיך: "הם מחפשים אותי. זהו חוסר צדק. זה לא הוגן. איך זה יכול היה לקרות? זה הכל אשמתו של [שר המשפטים] ג'ף סשנס. הכל מונע מסיבות פוליטיות. רוד רוזנשטיין אינו מבין מה לעזאזל הוא עושה. הוא דמוקרט. הוא ממרילנד". טראמפ הרים את קולו בזעם על כך שאין לו שליטה על החקירה והוסיף לגבי קומי: "אני הנשיא. אני יכול לפטר את מי שאני רוצה. הם לא יכולים לחקור אותי בגלל שפיטרתי את קומי. והגיע לקומי להיות מפוטר! כולם שנאו אותו. הוא היה איום ונורא". במבט לאחור אמר פורטר (שנאלץ להתפטר בשל טענות על אלימות במשפחה), כי מעולם לא ראה את טראמפ סוער כל כך. הוא ידע שטראמפ נרקיסיסט ושהוא בוחן כל דבר לפי השפעותיו עליו, אבל שעות אלו הזכירו לפורטר את מה שקרא על ימיו האחרונים של ריצ'רד ניקסון - כותב וודוורד, שבעצמו תיאר את אותם ימים: תפילות, זחילה על השטיח, דיבורים לתמונות הנשיאים המתים במסדרונות. "התנהגותו של טראמפ נכנסה לאזור הפראנויה", חשב פורטר.