בידי המשטרה היה תצהיר שהגיש
אלון חסן, ושבו הודה בביצוע עבירות מס בהיקף של מיליון שקל - אך חסן לא הועמד לדין בגינו. כך התברר (יום ב', 17.9.18) בהמשך עדותו של
ערן מלכה במשפטו של
רונאל פישר. חסן, שהיה יו"ר ועד עובדי התפעול בנמל אשדוד,הועמד לדין בעבירות שוחד ומרמה וזוכה; ערעור המדינה תלוי ועומד בבית המשפט העליון.
מלכה טען, כי היה אי-דיוק בהסכם עד המדינה שנחתם עם חסן בידי עו"ד מומי למברגר, אז פרקליט מחוז דרום וכיום המשנה לפרקליט המדינה. בהסכם נאמר, כי פרשת מישוק והחשבוניות הפיקטיביות נמצאת בראשיתה, וכי ייתכן שהיא תסתיים בהחלטה שלא להעמיד לדין; לדברי מלכה, החקירה לא הייתה אז בראשיתה.
בפרשה זו עלו חשדות, לפיהם חסן שכר לצרכיו הפרטיים את עו"ד
שמואל מישוק וגרם לכך שהוועד ישלם לו, וכי חסן מסר תצהיר כוזב בהליך בוררות ולפיו רכש על בסיס חשבוניות פיקטיביות את חברת הופס (ספקית של חברת קליר, שהייתה ספקית של נמל אשדוד). שני חשדות אלו לא נכללו בכתב האישום נגד חסן.
בתצהיר, שהוגש במסגרת הבוררות בין חסן לבין חיים מנחם, בעליה של הופס, נאמר: "אין ספק שמדובר במתווה עסקה מנופח שאינו סטנדרטי, שלא שיקף את מחיר העסקה בפועל... באמצע חודש יוני או בסמוך לכך חתמנו עם חיים על זכרון דברים לרכישת המפעל, כאשר הסכום המוסכם לרישום נקבע על סכום מנופח של מיליון שקל בתוספת מע"מ, סכום שלא שיקף את מחיר העסקה, שכן ערכו של המטלטלין היה שווה למחצית הסכום המוסכם לרישום.
"...בנוסף לזכרון הדברים נחתמו שני נספחים נוספים אשר מהווים את עלויות הממכר לכאורה ורשימת ציוד שקיימת להופס הישנה, ביחד עם תמחור עלויות הציוד וסכום כולל, כאשר אותם נספחים היו אמורים לשמש את הופס הישנה ואת חיים לצורך הפקת חשבוניות מס מנופחות בהתאם למתווה שאותו קבעו הצדדים".
פרקליטו של פישר, עו"ד
עמית בר, הגיש לבית המשפט את תצהירו של חסן, ומלכה אמר שאין ספק שמדובר בהודאה בעבירות מע"מ; לא זכור לו שראה את התצהיר בעת החקירה. הוא הראה, כי העיתונאית
שרון שפורר פרסמה בפייסבוק את הקטע מהתצהיר המהווה את אותה הודאה לכאורה בתרמית מס.
בר תהה מדוע המשטרה לא ביקשה צו מבית המשפט לקבל את התצהיר. מלכה השיב, שהוא מבין את ההיגיון אך כאמור אינו זוכר שראה את התצהיר. לדבריו, היו אפשרויות נוספות, כגון שחסן שיקר בתצהירו, והחוקרים היו צריכים להחליט באלו מההיבטים של פרשת חסן יש להעמיק. News1 מציין, כי משמעות הדבר היא אחת משתיים: או שחסן הודה בעבירות מס או שמסר עדות שקר.
פישר טוען, כי קיימת סתירה מהותית בטענות המדינה בסוגיית חסן (זו שהביאה לפרוץ הפרשה כולה). בכתב האישום נגדו נאמר, כי פישר ידע ממלכה שהחקירה בנושאי מישוק והבוררות כבר נסגרה, וכי הוא הוציא מידי חסן 150,000 דולר בטענה השקרית שעליו לשחד אנשי משטרה כדי לסגור אותה. לעומת זאת, בהסכם עם חסן - שנחתם שלושה ימים לפני מעצרו של פישר - נאמר שהחקירה נמצאת רק בראשיתה. לדברי בר, כל יתר המעורבים בחקירה אמרו שהיא הייתה בראשיתה.
עוד גילה מלכה, כי המשטרה חקרה חשד לפיו חסן הורה למנופאי בנמל להרים מטען יתר של ברזנט ולהפיל אותו על אחד העובדים, אשר נהרג באירוע. לדבריו, הוא אינו זוכר האם חסן נחקר בנושא; הנושא נבדק אבל לא היו ראיות - אמר מלכה. בא-כוחו דאז של חסן, עו"ד בני כץ, טען (כאשר ביקש למחוק את כתב האישום נגד מרשו) שמלכה זיהם את החקירה - בין היתר באמצעות בדיקת נושא המנופאי. בתשובה לשאלת פרקליטו של פישר, עו"ד עמית בר, אמר מלכה שהמידע על המנופאי הגיע במסגרת המידע המודיעיני שהועבר ללהב 433. בר טען, כי כץ רמז שהמידע הועבר למלכה בידי פישר; "רציתי לוודא שזה לא יכול להיות". מלכה אישר שהמידע לא התקבל מפישר.
