מליאת הסנאט אישרה (יום ו', 5.10.18) ברוב של 49:51 את הצעת מנהיג הרוב הרפובליקני, מיץ' מקונל, להגביל את הדיון על מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון. האישור מלמד שהמינוי עצמו צפוי להיות מאושר מחר (שבת, 6.10.18).
המליאה אישרה cloture - דיון מהיר המוגבל ל-30 שעות, שאינו מאפשר פיליבסטר (משיכת זמן על-ידי נאומים ארוכים במיוחד) שכן אף סנאטור בודד אינו מורשה לדבר יותר משעה. ברוב המקרים יש צורך ברוב של 60 מבין 100 הסנאטורים כדי לאשר דיון שכזה, ואם ההצעה שעל סדר היום עוסקת בשינוי כללי הסנאט - ברוב של 75. אולם באפריל שעבר - ערב מינויו של ניל גורסץ' לבית המשפט העליון - העבירו הרפובליקנים החלטה ולפיה די ברוב רגיל כדי למנוע פיליבסטר בדיון על מינוי שכזה.
גרסליי: חרפה על הסנאט הדיון החל בנאומו של יו"ר ועדת המשפטים, צ'רלס גרסליי, אשר הציג את מועמדותו של קוואנו ואמר, כי בשנים קודמות היה מינוי שכזה זוכה לתמיכה פה אחד של הסנאט. "מה שקבוצות שמאליות ותומכיהם הדמוקרטיים עשו לקוואנו היה לא פחות מאשר מפלצתי", האשים גרסליי. "ההתנהגות של קבוצות שמאליות בעלות כסף אפל ותומכיהן בבית הזה, המיטה חרפה על הסנאט". גרסליי ציטט את טענות הדמוקרטים נגד קוואנו ואמר, כי חלקן היו שקר בוטה.
בהתייחסו לטענות נגד קוואנו הזכיר גרסליי, כי טענותיה של כריסטין בלייסי-פורד היו ברשות הדמוקרטים במשך קרוב לחודשיים, ובמקום לשמור על אנונימיות כפי שביקשה - חשפה אותה הסנאטורית הדמוקרטית הבכירה בוועדה, דיאן פינשטיין. לדבריו, פינשטיין העלתה את הטענות בשעה ה-11, כאשר היה ברור שהמינוי עומד להיות מאושר. גרסליי הדגיש, כי נטל ההוכחה היה על בלייסי-פורד - ואין ספק שהיא לא עמדה בו.
לדבריו, שלושה מעדי הראייה שבשמותיהם נקבה בלייסי-פורד הכחישה את גרסתה, והיועצת המשפטית של הוועדה קבעה לאור זאת שאין זה אפילו מקרה של "הוא אמר, היא אמרה" ושתובע סביר לא היה מגיש כתב אישום. אבל "שום דבר לא יספק את הדמוקרטים, שהתנגדו לקוואנו מלכתחילה", האשים גרסליי. "אני מקווה שנוכל לומר 'לא' לחוקי המאפיה בהצבעה למען אישור מינויו", סיים.
פינשטיין: אין לו האופי הדרוש פינשטיין הגיבה באומרה, כי מעולם לא היה מועמד לבית המשפט העליון ש-90% מהמידע עליו לא הוגש לוועדת המשפטים ומעולם לא היה מועמד שהועלו נגדו טענות על עבירות מין. היא יצאה נגד פסיקותיו של קוואנו וטענה, כי הוא אינו מכבד תקדימים הנוגעים לנשים ואת זכויותיהן העכשוויות. פינשטיין גם הביעה דאגה מעמדותיו של קוואנו בנוגע לאחזקת נשק וממה שלדעתה מהווה תפיסה לפיה הנשיא עומד מעל החוק.
לדברי פינשטיין, כל אלו לא היו מביאים אותה להצביע נגד קוואנו, אך לא כך הופעתו של קוואנו בפני הוועדה בשבוע שעבר. היא ציינה, כי קוואנו הרים את קולו על סנאטורים וקטע אותם, טען שהאשמותיה של בלייסי-פורד הן "נקמה של הקלינטונים" ועוד. פינשטיין מתחה ביקורת חריפה ביותר על הופעתו של קוואנו, והזכירה ש-1,200 פרופסורים למשפטים חתמו על עצומה נגד מינויו בשל כל.
לעומת זאת, אמרה פינשטיין, בלייסי-פורד מסרה עדות חזקה ואמיצה, אך הרפובליקנים העדיפו להתעלם ממנה וסירבו לשמוע עדויות תומכות. לדבריה, הן בלייסי-פורד והן דבורה רמירז - הטוענת שקוואנו אנס אותה בשנה הראשונה באוניברסיטת ייל - מסרו 24 שמות של עדים, אך ה-FBI סירב לחקור אפילו אחד מהם. לקוואנו אין האופי וחוסר המפלגתיות הדרושים לכהונה בבית הלבן, קבעה פינשטיין.
שומר ומקונל מתעמתים מנהיג המיעוט הדמוקרטי, צ'אק שומר, אמר שמינויו של קוואנו היה נקודת שפל בתולדות מערכת המשפט האמריקנית, ונועד להבטיח לרפובליקנים רוב פוליטי בבית המשפט העליון. הוא טען שחקירת ה-FBI בשבוע האחרון הייתה חלקית ופגומה, ואמר שהאחריות לכך נופלת על הרפובליקנים ולא על הדמוקרטים. גם שומר יצא נגד עמדותיו של קוואנו, אמר שהוא סירב לענות על שאלות רבות ובכך יצר את החשש הברור שעמדותיו אינן עולות בקנה אחד עם זה של הקונצנזוס האמריקני.
גם אופיו של קוואנו רחוק מזה שהציבור האמריקני מצפה לראות בבית המשפט העליון, טען שומר. דבריו של קוואנו היו המפלגתיים ביותר ששמע אי-פעם מצד מועמד לתפקיד כלשהו, הוסיף שומר. גם אם מעשיו בגיל 17 אינם רלוונטיים, הרי שהתנהגותו וחוסר אמינותו בגיל 53 רלוונטיים בהחלט - ואלו מלמדים שאינו ראוי למינוי, טען. הוא גם תהה מדוע הרפובליקנים ממשיכים לתמוך בו בצורה עיוורת, כאשר ניתן למצוא שופטים שמרנים רבים שניתן יהיה למנות.
מקונל אמר, שההצבעה הערב תהיה גם על חזקת החפות אל מול סילוק הצורך בהוכחות כאשר עולים שיקולים פוליטיים. "המחזה בשבועיים האחרונים היה חרפה", האשים את הדמוקרטים וחזר על דבריהם הקשים נגד קוואנו מיד לאחר שהכריז הנשיא
דונלד טראמפ על מועמדותו. "האם זוהי תרומתו של הסנאט לניקיון הציבורי?", שאל רטורית. לדבריו, הטקטיקה של הדמוקרטים מלכתחילה הייתה לשבש ולעכב את מינוי מחליפו של השופט הפורש אנתוני קנדי. "שום דבר, שום דבר, לא היה יכול לגרום לדמוקרטים לשקול את המינוי הזה בדעה פתוחה".
לדברי מקונל, במשך מספר שבועות הפעילו הדמוקרטים את הכלים הרגילים, כולל ההפחדות העולות בכל פעם שנשיא רפובליקני מעז למנות שופט לבית המשפט העליון. הבעיה שלהם הייתה, טען, שתרגילים אלו לא עבדו והתברר שאין בקוואנו כל רבב - ואז נשלפו הטענות על עבירות מין בשנות ה-80. "טענות בלתי מאומתות בעלות האופי החמור ביותר הפכו לכלי פוליטי", אמר. כעת טוענים הדמוקרטים שהחקירה אינה בעלת ערך, רק משום שעדים שאינם עדים לא נחקרו, הוסיף מקונל. מדובר בעדי שמיעה שיכלו לספר על מה שסופר להם אחרי עשרות שנים, בעוד העדים הממשיים בשמותיהם נקבה בלייסי-פורד הכחישו את גרסתה, ציין.
