צוות חוקרים בינלאומי, הכולל חוקרים ישראלים מאוניברסיטת בן-גוריון, פיתח רובוט חדשני ואוטונומי המסוגל לסרוק שורות גידולי פלפלים, לזהות את הפירות הבשלים ולקטוף אך ורק אותם.
שמו של הרובוט החדש הוא סוויפר והוא פותח בתמיכת תוכנית horizon 2020 של
האיחוד האירופי. הוא נועד לפתור, לפחות חלקית, את המחסור הגדול בכוח אדם לחקלאות ברחבי העולם ולפתח את הרובוט המסחרי הראשון לקטיף של ירקות ופירות.
צוות הפרויקט מאמין כי הקטיף הרובוטי יחולל מהפכה בתעשיית החקלאות שכן עם סיום פיתוח המערכת היא תאפשר קטיף רציף בכל שעות היממה. "אין כאן תחרות מול אנשים", מדגישה פרופ' יעל אידן, חברת סגל במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, מובילת יוזמת ABC רובוטיקה והחוקרת הראשית המובילה את הפרויקט מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. "המחסור בידיים עובדות מהווה צוואר בקבוק אדיר. כניסת הרובוטים לענף לא תוביל לעלייה באבטלה. חשוב להבין שפשוט אין כוח אדם".
לדבריה, קיימות ברחבי העולם מערכות מסחריות הפועלות בחקלאות, אך לא קיימת מערכת אוטונומית מסחרית לקטיף סלקטיבי, מכיוון שפיתוחה הוא עניין סבוך במיוחד בשל מורכבות הסביבה החקלאית. "הפרויקט מורכב ויומרני למדי", מציינת פרופ' אידן. "מטרתו הייתה לפתח את הרובוט המסחרי הראשון בעולם לקטיף סלקטיבי. העבודה הייתה אינטנסיבית והיא דרשה שעות של עבודה בחממה, יחד עם חקלאים ואנשי אגרונומיה, ושעות אינטגרציה. מחקר רובוטי לבדו לא היה מביא אותנו לתוצאה המוצלחת. עשינו זאת בזכות שיתוף הפעולה הבינתחומי של החברים במאגד. הובלנו כיוון מחקר חדשני בו נבחנו זנים ושיטות גידול שונות על-מנת להתאימם בצורה מיטבית לרובוט, במקביל לשיפור ואופטימיזציה של הרובוט".
הצוות הישראלי שהיה מעורב בפיתוח הרובוט היה ממונה על אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בטכנולוגיה המוטמעת בו - שיפור יכולתו של הרובוט לאתר תוצרת בשלה. איתור הפירות הבשלים נעשה באמצעות פיתוח האלגוריתם של הראייה הממוחשבת ברובוט - זיהוי המיקום של הפרי, מידת הבשלות שלו ובעצם אופטימיזציה של תנועת הרובוט לצורך גילוי הפרי. "מנקודת מבט אחת של הרובוט, למשל, ניתן לראות רק 60 אחוז מהפרי", אומרת פרופ' אידן. "נדרשות לפחות שתי נקודות מבט בכדי לזהותו, ויש לבחון גם אילו נקודות מבט, כלומר: מאלו זוויות רצוי לגשת לפלפל, כדי לחסוך בזמן הקטיף באופן האופטימאלי. תהליך ההבשלה של הפלפל אינו הומוגני כמו בעגבנייה, כך שהמשימה שהרובוט אמור להתמודד עמה מורכבת יותר יחסית. העיקרון הוא שרובוט המיועד לקטיף חייב להיות פשוט, כיוון שבסביבה החקלאית לפשטות יש חשיבות רבה ועליו לעבוד בצורה אמינה", היא מוסיפה.
הרובוט מתלבש על פלטפורמה שמאפשרת נסיעה בחממה והובלת הפרי הקטוף עד לבית האריזה. "החממות בישראל עדיין אינן בנויות לניידות כמו בהולנד. כדי להביא את הפיתוח הזה לישראל תידרש התאמה. זה יקום וייפול לפי מידת הכדאיות הכלכלית", מסבירה פרופ' אידן.
בהתבסס על התוצאות האחרונות, צוות הפרויקט מצפה כי רובוט מסחרי לקטיף פלפל יהיה זמין בתוך חמש עד עשר שנים, כאשר הטכנולוגיה יכולה להיות מותאמת גם לקטיף יבולים אחרים.
המחקר הובל על-ידי מרכז המחקר של אוניברסיטת ווג'נינגן ההולנדית ושותפים בו בנוסף חברה הולנדית שתמסחר את הפרויקט, קבוצת חוקרים אגרונומים מבלגיה, ואוניברסיטת אומאה בשוודיה. הצוות הישראלי של הפרויקט, שהחל בפברואר 2015, כולל את פרופ' אוהד בן שחר, דירקטור מייסד של המכון לראייה חישובית וראש המחלקה למדעי המחשב והדוקטורנט בועז ארד, שאחראים על פיתוח אלגורתמי ראייה ממוחשבת לזיהוי הפלפל. תרמו לפיתוח האלגורתמים גם הדוקטורנט רותם מאיירון והפוסט דוקטורנטים ד"ר אהוד ברנע וד"ר אפרת טאיג. חוקרים מהמחלקה להנדסת תעשיה וניהול: פרופ' אידן והדוקטורנטים פולינה קורטסר, ובן הראל היו אחראים על תכנון נקודות מבט מיטביות לרובוט וסיווג בשלות הפלפל.
