חברת שיר משכנות ותיקים, אשר הפעילה בית אבות בבני ברק, תשלם מיליוני שקלים לליגה למניעת מחלות ריאה שהבניין שייך לה. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יונה אטדגי, קיבל (4.10.18) את תביעתה של הליגה - אם כי הפחית את הריבית שתשלם החברה - ודחה את התביעה שכנגד בסך 27-14 מיליון שקל שהגישה החברה.
בית האבות פעל עד 2008 בבניין השייך לליגה ברחוב עמרם גאון בבני ברק. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה, האם ההסכם ביניהם היה לשכירות בלבד (כטענת הליגה) או להקמת בית אבות ובית חולים גריאטרי על המגרש (כטענת שיר שבבעלות שלמה תורג'מן). הליגה תבעה חוב דמי שכירות בסך 4.2 מיליון שקל, אשר בתוספת הריבית המוסכמת הגיע ל-12 מיליון שקל. שיר תבעה פיצוי על הנזקים שלטענתה נגרמו לה בשל הפרת החוזה, כאשר החלופות נעו בין 14 ל-27 מיליון שקל.
אטדגי מציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהחוזה ביניהם לא כלל כל אזכור של הפרויקט הנרחב הנטען. הוא דוחה את הסבריה של שיר לעובדה זו ואומר, כי אין זה סביר שצדדים יחסירו מחוזה דווקא את הפרק המרכזי בו. הצדדים אומנם קיוו שיוכלו להקים את הפרויקט המשותף וחתמו על מספר הסכמים לשם כך, אך הדבר לא היווה חלק מחוזה השכירות. המגעים נכשלו בשל חילוקי דעות מהותיים ולא באשמתו של מי מהצדדים, והליגה פעלה כיאות כאשר החליטה להפסיק את המו"מ.
כאמור, אטדגי התערב רק בגובה ריבית הפיגורים עליה הסכימו הצדדים, ואשר הוצמדה לריבית הנהוגה בבנק לאומי על משיכת יתר. חישוב זה היה מוביל את החוב ל-12 מיליון שקל, בעוד בלא ריבית זו (אלא בצירוף ריבית והצמדה כחוק) - החוב הוא 6 מיליון שקל. לדבריו, הצדדים לא צפו שייקלעו לסכסוך כה ממושך שיגרום לריבית להצטבר למיליוני שקלים. לפיכך נקבע, שהריבית ההסכמית תיגבה רק למשך שנה, ואילו לשנים 2018-2008 תיגבה הריבית הקבועה בחוק. ניתן להעריך שהסכום הכולל הוא כ-8 מיליון שקל.
שיר גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 1.5 מיליון שקל לליגה וכן הוצאות בסך 350,000 שקל. מאחר שתורג'מן חתם על ערבות לקיום חוזה השכירות, הוא חויב אישית בתשלום לצד החברה שבבעלותו. את הליגה ייצגו עוה"ד אסף רנצלר וגיא ורטהיים, ואת שיר - עוה"ד עמרי קאופמן ואיגור גילביץ.
