תגלית מרגשת מירושלים הוצגה לראשונה (יום ג', 9.10.18) במסיבת עיתונאים של רשות העתיקות ומוזאון ישראל: כתובת אבן יחידה במינה מתקופת בית שני (המאה ה-1 לפני הספירה), המציינת את שמה של ירושלים באותיות עבריות בכתיב מלא, כפי שהוא מוכר בימינו.
הכתובת נחשפה בחורף האחרון ליד בנייני האומה בירושלים, בחפירה שניהלה ארכאולוגית רשות העתיקות דנית לוי לפני סלילת כביש חדש, ביוזמת מוריה - החברה לפיתוח ירושלים, ובמימונה. במהלך החפירה נחשפו יסודות מבנה מהתקופה הרומית שנתמך בחוליות עמודים. גולת הכותרת הייתה חוליית עמוד אבן עגולה, ששולבה במבנה הרומי בשימוש חוזר, ועליה כתובת ארמית באותיות עבריות, האופייניות על-פי צורתן לימי הבית השני, סביב ימי שלטונו של הורדוס. וזו לשון הכתובת:
חנניה בר
דודלוס
מירושלים
פרופ' עידו ברונו, מנכ"ל מוזאון ישראל: "כבן העיר ירושלים, אני חש התרגשות גדולה בקריאת הכתובת הזו שנכתבה לפני 2,000 שנה, במיוחד כאשר מדובר בכתובת שנגישה לכל ילדה וילד שלמדו לקרוא בשפה חיה, שעושה שימוש באותו הכתב מזה למעלה מאלפיים שנה. שיתוף הפעולה החשוב והמעניין בין רשות העתיקות לבין מוזאון ישראל, שבא לידי ביטוי גם בטיפול ובהצגת ממצאים חדשים, מאפשר לציבור הרחב להיחשף לתגליות החשובות מכל רחבי הארץ ולהכיר את התרבויות העתיקות שהתפתחו בישראל במרוצת הדורות".
ארכאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות ד"ר יובל ברוך, ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, אשר קראו וחקרו את הכתובת, מציינים כי "כתובות מימי הבית הראשון והשני המציינות את השם ירושלם / ירושלים נדירות ביותר". לדבריהם "נדיר אף יותר הוא ציון השם ירושלים בכתיב המלא כפי שמקובל לכתוב בימינו, ולמעשה, זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא. מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (70-66 לספירה). נדירות השם בכתיב המלא עולה גם מן המקרא, ששם העיר מופיע בו 660 פעם, ורק ב-5 מקרים, מאוחרים יחסית, הכתיב מלא (ירמיהו כו:יח; אסתר ב:ו; דה"ב כה:א; דה"ב לב:ט; דה"ב כ"ה:א)".
לדברי דודי מבורך, אוצר בכיר לארכאולוגיה במוזאון ישראל: "ההקשר הארכאולוגי של הכתובת אינו מציע פתרון לשאלה באיזה מבנה שובצה הכתובת במקור, או מי היה חנניה בן דודלוס - אך סביר להניח שהיה קדר אומן, בן לקדר אומן, שאימץ לעצמו כינוי מן המיתולוגיה היוונית, בעקבות דידאלוס, האומן האגדי. מעניין שבחר להוסיף לייחוסו המשפחתי גם את מוצאו מירושלים השכנה".
האתר עתיק הגדול ביותר באזור בנייני האומה, שם התגלה הממצא הייחודי, מתנהלות חפירות לאורך שנים ארוכות, בשנים האחרונות על-ידי דנית לוי ורון בארי - הן חשפו, צעד אחר צעד, אתר שהתמחה בייצור כלי חרס המתוארך מימי הממלכה החשמונאית ועד לתקופה הרומית המאוחרת - במשך כ 300 שנה ברצף. לדברי דנית לוי, "זהו האתר העתיק הגדול ביותר לייצור מוצרי חרס באזור ירושלים". בסוף תקופת הבית השני, ובמיוחד בימי שלטונו של הורדוס, התרכזו מפעיליו בעיקר בייצור כלי בישול. מתקני הייצור נמצאו פזורים ברחבי האתר, והם אורגנו ביחידות ייצור שכללו כבשנים, בריכות להכנת טין, מאגרי מים מטויחים, מקוואות וחללים לעבודה לייבוש ולאחסון התוצרת.
לצד השטח שבו פעלו מתקני הייצור, התפתח כפר קטן שפרנסתו התבססה על ייצור כלי החרס. התוצרת שווקה בכמות גדולה לאוכלוסייה בירושלים וסביבותיה ולבאים בשעריה, ואף לעולי הרגל היהודים שפקדו את העיר. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, שב בית היוצר לפעילות מצומצמת ובראשית המאה ה-2 לספירה, הלגיון העשירי הרומי הקים במקום בית יוצר חדש לייצור המוני של מוצרי בנייה מחרס - רעפים, לבנים וצינורות וכלי מטבח, כלי שולחן וכלי אגירה האופייניים לצבא הרומי. כבשני הלגיון ומוצרי בית היוצר מוצגים במרתף מרכז הקונגרסים בבנייני האומה ובמוזאון ישראל.
לצד הכתובת הנדירה יוצגו לציבור כבר ממחר במוזאון ישראל שני פריטים מרתקים: כתובת פסיפס יוונית, מן המאה ה-6 לספירה, שנחשפה סמוך לשער שכם, המנציחה בנייה של מבנה ציבורי בירושלים בתקופה הביזנטית, ככל הנראה אכסניה, על-ידי הקיסר יוסטיניאנוס ואב מנזר בשם קונסטנטין. שניהם מוזכרים יחד גם בכתובת הבנייה של כנסיית הניאה המפוארת, שהתגלתה בחפירות הרובע היהודי בשנות ה-70 ומוצגת במוזאון זה מכבר. שתיהן עדויות לפיתוח העיר לפני 1,500 שנה בידי האימפריה, לקראת הגלים האדירים של עולי רגל נוצריים שהגיעו בתקופה זו לארץ הקודש.
יוצג גם מכסה ארון קבורה מאבן מן המאה ה-1 לספירה ועליו חקוקה כתובת עברית: ".... בן הכהן הגדול...". המכסה נמצא באחוזה כפרית מצפון לעיר והוא עדות נוספת למעמד הגבוה ולעושר של משפחות הכוהנים בימי הבית השני.
המחקר על הכתובת הנדירה יוצג ביום ד' הקרוב בערב הרצאות במוזאון ישראל, שיפתח את הכנס "חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה". הכנס ייערך למחרת, יום ה' 11.10.18 באוניברסיטה העברית בירושלים, והוא פתוח לציבור (פרטים).
