פרופסורים ישלמו מס ברבבות דולרים

פרופ' דוד קרצמר, פרופ' עדיאל שרמר ופרופ' ישי בר ישלמו מס מלא על כספים בסכום כולל של 285,000 דולר שקיבלו מאוניברסיטת ניו-יורק בשנים 2010-2009. שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, דחה (יום ג', 9.10.18) את ערעוריהם של השלושה על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט אביגדור דורות), שאישר את השומות שהוצאו להם. המשמעות היא תשלום כולל של כ-140,000 דולר. קרצמר - ממייסדי "בצלם" - עוסק בזכויות אדם, משפט חוקתי ומשפט בינלאומי; הוא קיבל מהאוניברסיטה 120,000 דולר. שרמר, העוסק בהיסטוריה של עם ישראל בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, קיבל 90,000 דולר. בר - אלוף במילואים ולשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים - עוסק בדיני מיסים וקיבל 75,000 דולר. השלושה טענו, כי הכספים לא היו תמורת עבודה שביצעו אלא מילגות הפטורות ממס. פקיד השומה טען - ובתי המשפט קיבלו את עמדתו - שמדובר בהכנסה ממשלח יד החייבת במס מלא. הנדל עוסק בהרחבה בסוגיית מקורות ההכנסה החייבים במס. "המצב המשפטי כיום הינו כזה הכולל בבסיס המס את מרבית ההכנסות האפשריות של הנישומים, ובכלל זה הכנסות שבעבר היו נעדרות מקור כגון: פרסים, הגרלות, 'מתנות' שניתנו בקשר למשלח יד, והכנסות ממקורות כלכליים אחרים", הוא אומר. "אין צורך שהכנסה תנבע מפעילות מסחרית מובהקת, אלא רק שתנבע ממקור ושלא תהיה חלק ממכלול היחסים האישיים בחייהם הפרטיים של הנישומים". הנדל מוסיף: "מבחן עזר לזיהוי מקור יכול להיות מבחן התמורה. מבחן זה עשוי לסייע בזיהוי הכנסות פרטיות-אישיות אשר אינם חלק מבסיס המס בישראל, באופן שהוכחת תמורה שבגינה ניתנה ההכנסה, מחזקת את המסקנה שמדובר בהכנסה חייבת ממקור... קבלת ההכנסה כתמורה מלמדת כי נעשה שימוש ב'עץ' לצורך השגת הפירות, דהיינו מקור כלכלי, כאשר אותו עץ הוא ההון האנושי במקרה של שירות. מתנה שניתנה בהיעדר תמורה, אינה הכנסה שצמחה ממקור המסוגל להפיק פירות, ואינה תלויה בדבר. במובן זה תורת המקור מהווה בסיס מס רחב יחסית, אך לא כזה הכולל כל הכנסה באשר היא". בנושא זה מסכם הנדל: "הבנת בסיס המס בישראל כבסיס רחב, הכולל בתוכו את מרבית הכנסותיהם של הנישומים, למעט הכנסות שאינן מתאימות למאפייני ההכנסה הפירותית, כגון מתנות במישור הפרטי-אישי, מציאות, ופיצויים מסוימים - תואמת את לשון הפקודה על התפתחותה במשך השנים, את הפסיקה בנושא, ואף את תכליות מס ההכנסה ודיני המס. בסיס מס כזה מתמקד ביכולתו הכלכלית של הנישום לשלם, באופן המקדם את גביית החלק הצודק מהפרטים במימון הוצאות הממשלה". עוד מזכיר הנדל את ההגדרה של משלח יד שההכנסה ממנו חייבת במס: "ישנם שני תנאים בסיסיים להיותה של הכנסה כזו הנובעת ממשלח יד: התנאי הראשון הוא כישורים, יכולת, ומומחיות של הנישום בתחום מסוים; התנאי השני הוא שהנישום עושה שימוש באותם כישורים, יכולת, ומומחיות לצורך הפקת ההכנסה". הוא מוסיף: "סכומים שניתנו תמורת התחייבות של עצמאי שלא לעסוק במשלח ידו, יעלו לכדי הכנסה ממשלח יד". מכאן עובר הנדל לענייניהם של שלושת הפרופסורים וקובע, כי מבחני הזמן והתמורה מלמדים שהיה מדובר בהכנסה במסגרת משלח יד ולא בפרס הצטיינות כפי שטענו. הכסף ניתן כשהוא צופה פני עתיד - שהותם של השלושה באוניברסיטה ועריכת מחקרים במסגרתה - והם סיפקו תמורה בדמות אותם מחקרים, מעורבות בחיים האקדמיים של האוניברסיטה והתחייבות שלא לעבוד במשרות נוספות בעת שהותם באוניברסיטת ניו-יורק. הנדל מוסיף: "הכספים אף לא ניתנו להם על-מנת שיוכלו להקדיש זמן לחוגי יוגה או קרמיקה, ואין חולק שאם המערערים לא היו טסים לניו-יורק בתקופה הרלוונטית, ועוסקים במחקר במסגרת המוסדות - הם לא היו מקבלים את הכספים. ההזמנות ששלחו המוסדות למערערים לא כללו ברכה על הישגיהם עד כה והודעה על קבלת פרס הצטיינות, ללא דרישה נוספת, אלא כללו הזמנה לטוס לניו-יורק ולגור שם, לצורך מחקר והשתתפות בחיים האינטלקטואלים של המוסדות, והצעה לקבלת כספים לשם כך". השופט ג'ורג' קרא הסכים עם הנדל, בעוד השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט שיש לקבל את הערעורים ולפטור את השלושה מתשלום מס על הכנסות אלו. לדעתו, לא ניתן לקבוע שקרצמר, שרמר ובר נתנו תמורה לאוניברסיטה: הפירוש שנתן פקיד השומה למונח "תמורה" סותר את החוק ואת הנחיותיה של רשות המיסים ומבחינה עובדתית לא הוכח שהם נתנו תמורה. לדעת אלרון, השלושה צודקים באומרם שהכספים לצורך התפתחותם המקצועית ולא לטובת פיתוח מחקר עבור האוניברסיטה. השלושה חויבו בהוצאות בסך 12,000 שקל כל אחד. את המדינה ייצג עו"ד יורם הירשברג.