בכנסת התקיימה (יום א', 21.10.18) ישיבה מיוחדת לציון 23 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין. על-אף נאומים נוקבים, לא הופרעה הישיבה בקריאות ביניים מהאופוזיציה ומן הקואליציה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר מעל לדוכן: "הרצח הוא טראומה לאומית למדינת ישראל וטראומה היסטורית לעם ישראל. המעמד בהר הרצל הוא מעמד מאוד טעון. היום נאמר שם ברמיזה עבה אלי, שצריך לדעת בחיים הציבוריים לחרוק שן. היו לא מעט פעמים במעמד הזה בהם חרקתי שן. גם היום. לתדהמתי, ואני עדיין נדהם, שמעתי שם היום טענה כאילו דוברת בלשכת ראש הממשלה פרסמה פוסט שבו הופיעה תמונה של לחיצת היד של יצחק רבין וערפאת בבית הלבן תחת הטיית הפועל בג"ד. לא היה ולא נברא. זוהי לצערי דוגמה כיצד לפעמים תוך כדי השיח על לחימה בהסתה ומתינות הדיבור אומרים דברים חסרי שחר, לא רק עלי, אלא על ציבור שלם שאין להם שום אחיזה במציאות". ראש הממשלה הוסיף: "עבר אחד וגורל אחד מאחדים את כולנו, ושאין שום דבר שמצדיק את האלימות. אנחנו נכנסים לשנת ה-25 לשלום עם הממלכה ההאשמית, שלום שהוא נכס אסטרטגי. במקביל אנחנו מציינים חצי יובל שנים לחתימת הסכמי אוסלו. ירדן שמה קץ למצב המלחמה איתנו. במקרה של אוסלו, ייחלנו לתוצאה דומה, אך עד מהרה התברר שההנהגה הפלשתינית מסרבת לשים קץ לסכסוך. יצחק רבין רצה בשלום וחתר להסכמה. אלא ששכניו לא החזירו לו באותו מטבע: הפיגועים הרצחניים, השיח הפלשתיני שהמשיך לראות בנו אויב. רבין פעל להשקפתו לטובת מדינת ישראל, וגם אני וחברי פעלנו אז לפי השקפתנו. אמרתי אז שרבין טועה והקפדתי להדגיש שהוא אינו בוגד. להפך, הוא פטריוט ציוני. ראשת האופוזיציה אמרה מעל הדוכן: רה"מ קורא בוגדים לאזרחים במדינה. מעבר לאי האמת הייתי מצפה ממך לצאת נגד מי שקרא לי בוגד. ראש האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), בנאומה: "זהו יום שנה לרצח פוליטי של ראש ממשלה בגלל עמדותיו והחלטותיו. אסור לנו לכבס מילים או לברוח ממה שקרה לנו. הרי שילמנו מחיר נוראי על התפישה המעוותת שבה מי שלא חושב כמוך הוא בוגד או משת"פ עם האויב. גם אם משתמשים במילים אחרות, אדוני ראש הממשלה. לפני שנה קראת לפיוס לאומי ואחווה. אמרת שמרים את הכפפה. אבל זאת הייתה כמו תמיד הרמת כפפת אגרוף. הטוקבקיסטים כבר יכתבו את המילה בוגדים. פיוס מתחיל בזה שכל אחד מבין שכל אחד מאתנו רוצה את טובת המדינה בדרכו. ודרך שונה אינה בגידה. ומיד חזרו החמוצים ומשמיצי המדינה. רק אתמול הגדרתם אותי כדוברת של אבו מאזן, ואתה רומז כדי שאחרים ישלימו. בזה אתה מאשים את כל המחנה שאליו אני משתייכת. לבוא ולומר אני לא אומר את המילה זה לא מספיק. תפסיק גם לרמוז. תפסיק גם להביא חוקים שמתחילים במילה נאמנות, שמי שלא מסכים איתם מיד נחשב כבוגד. שנים שאלתי את עצמי את שאלת המרפסת, אם אפשר לראות מלמעלה מה שקורה למטה. אבל אתה כותב היום את הפוסטים. אם אתה כן ברצון הפיוס, תניח לחוקי הנאמנות. תגיד על ארגוני החברה האזרחית שהם רק טועים. לא באמת מזיקים למדינת ישראל". יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, פתח את הישיבה, ולאחר דקת דומיה לזכרו של רבין, אמר: "הלילה ההוא, י"ב בחשוון תשנ"ו, ה-4 בנובמבר 1995, נצרב כליל שימורים בתולדות מדינת ישראל. אנחנו שומרים עליו כדי לזכור כמה הרסני כוחה של שנאת-אחים, מה נוראה עוצמתן של קנאות עיוורת ושל דבקות חירשת. אנחנו שומרים עליו כדי להזכיר שבסופו של כל מדרון חלקלק - יש תהום. אנחנו שומרים, ולא שוכחים. בשנים האחרונות לחייו, ניסה יצחק רבין לנווט את ספינת ישראל אל מפרץ השלום. אני חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שדרכו לא הייתה נכונה. שהחופים השקטים אותם הוא חזה היו רק תעתוע, ובמקומם מצפה לנו סערה אדירה ומסוכנת. אבל חשבתי אז, ואני בטוח בכך עד היום, שאסור שחוסר הסכמה אידיאולוגי יהיה תירוץ לאלימות. כדי שנמשיך להיות דמוקרטיה - אנחנו חייבים להמשיך להיות משפחה. אנחנו חייבים לדאוג שיריבות פוליטית אינה גולשת למלחמת אחים; שאנחנו מסוגלים לזהות את הכוונות הטובות של מי שלא חושב כמונו, גם אם התוצאות של מעשיו נראות לנו הרות-אסון. לפני עשרים ושלוש שנים, אדם נקלה ובזוי רצה לפרק את המשפחה שלנו בכוח, באלימות. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אחדות העם היא יסוד היסודות להצלחת העם". ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני): "הבוקר שמעתי את שרת המשפטים, איילת שקד, מעיפה כמו שמעיפים זבוב טורדני, את השאלה בדבר לקחים שנלמדו מההסתה של חלקים בימין נגד יצחק רבין: "בואו לא נתחיל לריב איזה מחנה יותר מסית וברוטאלי", היא אמרה. אנחנו באמת רוצים בכל מאודנו לקחת את היום הנורא ההוא, שבו ננעץ כדור בלבה של הדמוקרטיה, ולהפוך אותו ליום שבו ירקם וייכתב מחדש האתוס המכונן והמאחד, אבל איך אפשר שלא להשיב? מתי אחז מישהו בשמאל נשק ורצח? ומי מתי הוצאו כאן בשמאל פולסא דנורא וגזרי דין מוות נגד יריבים פוליטיים? לא רק שלא למדתם דבר ולא שכחתם מאומה, אלא שלקחתם התנהגות פוליטית, שפיללנו שמנהיגים למדו ממנה לקח לדורות - והפכתם אותה למשהו שגרתי ויומיומי. בעצם המצב היום חמור פי כמה. כי ההסתה לא מגיעה מאיזה ציבור קיצוני שההנהגה עוצמת עין וקצת נגררת אחריו. זה הפוך. הציבור הרבה יותר מפויס, סובלני ונאור מכם. אלה אתם שמובילים שת השיח המשסע והמסית. זה לא רק האופוזיציה, זה לא רק התקשורת. זה המפכ"ל, זה הרמטכ"ל, זה נשיא המדינה - הם יכולים להיות גם ימנים, אבל מרגע שהם לא כורעים ברך בפני מלכות מדומה, וסתם עושים את תפקידם הממלכתי - מכונת הדה-לגיטימציה כבר עובדת. האשמה מרומזת או גלויה בבגידה, בפגיעה בביטחון המדינה. התפקיד שלנו להגן על הדמוקרטיה בכל כוחנו, הולך ומתחדד והופך להיות ציווי עז. אבל חוץ מהחובות שמוטלות עלינו, מותר גם להתגעגע ליצחק רבין ולמה שגילם, סימל והיה. געגועים לראש ממשלה, שהאזרחים שלו עניינו אותו ולא שעממו אותו". שקד התייחסה מאוחר יותר לדברים ואמרה: "היא עשתה שימוש פוליטי ציני ביום הזה. זהו יום קשה לכל החברה הישראלית. צריך לנצל אותו לאחדות ולא לפילוג. לצערי היא ופוליטיקאים אחרים מנצלים את היום הזה כדי לנגח את הימין כולו. הסתה, לצערי, יש גם מימין וגם משמאל. ביחד צריך להוריד את הלהבות. לצערי במקום לדבר על זה, הם בחרו להאשים ציבור שלם בשותפות להסתה. על כבודי אני מוחלת, אבל לא אמחל על הכבוד של ציבור ענק שאני מייצגת. דבריה היו לא מוסריים, בטח לא ביום כזה".