העמותה למשפט ציבורי שוב מעניקה פרסים לחוקרים היוצאים נגד המדינה, והפעם הפרסים גם נגועים בהעדפת מקורבים. כך עולה מתחקיר News1.
בראש העמותה עומד המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן; בעבר עמדו בראשה
דורית ביניש,
אליהו מצא,
יצחק זמיר ו
משה לנדוי. העמותה מקיימת בחודש ינואר הקרוב כנס שנתי מרכזי, בו אמורים להשתתף
איילת שקד,
אסתר חיות ו
אביחי מנדלבליט, לצד משפטנים בכירים רבים בעבר ובהווה.
בשנה שעברה העניקה העמותה פרס לד"ר קארין כרמית יפת מאוניברסיטת חיפה, על מאמר בו טענה, כי מיעוט דתי השתלט על צה"ל וכופה עליו את ערכיו בנושאי דת ומגדר. תחקיר News1 הראה אז כיצד נתונים אוביקטיביים - של הלמ"ס ושל צה"ל - מפריכים את טענותיה של יפת, וכיצד היא התעלמה לחלוטין מעובדות שסתרו את התזה שלה (ראו קישור משמאל).
השנה מעניקה העמותה את פרס אוריאל גורני למשפטנים צעירים לד"ר מנאל תותרי-ג'ובראן מאוניברסיטת בר-אילן ולד"ר יניב רוזנאי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. המנחה בעבודת הדוקטור של תותרי-ג'ובראן היה יו"ר העמותה, פרופ' ישי בלנק. תותרי-ג'ובראן היא חיפאית - כמו השופט ג'ובראן; לא נאמר האם הם קרובי משפחה. רוזנאי הוא חבר הוועד המנהל של העמותה והמזכיר לשעבר שלה.
תותרי-ג'ובראן: הציונות פגעה בערבים במאמר שפרסמה בשנת 2007 בכתב העת "משפט וממשל", כתבה תותרי-ג'ובראן: "האידיאולוגיה הציונית, ששרטטה את היעדים הלאומיים של המדינה, עמדה ביסוד חוק התכנון והבנייה ומדיניות התכנון הכללית, ובכך תרמה לעיצוב משטר המקרקעין הישראלי. מדיניות זו התבססה על שלושה עקרונות עיקריים: עקרון 'קליטת העלייה'; עקרון 'יישוב הסְפר'; ועקרון 'ייהוד המרחב'. בפועל שירתו עקרונות אלה את האינטרס הציבורי היהודי, תוך הדרת האוכלוסייה הערבית על-ידי הפקעה מסיבית של אדמות ערביות לטובת המדינה והציבור היהודי, וזאת באמצעים משפטיים דמוקרטיים לכאורה. מדיניות זו יצרה מציאות המבוססת על שליטה והקצאה לא-שוויונית של זכויות בקרקע".
בהערות השוליים הוסיפה תותרי-ג'ובראן, שמשמעות "ייהוד המרחב" הייתה "מחיקת אופיו הערבי של המקום/המרחב באמצעות הושבת אזרחים יהודים ויצירת זהות ונוכחות יהודית במקומות שיש בהם ריכוז גדול של ערים וכפרים ערביים. ייהוד המרחב כלל העברת אדמותיהם של פליטים פלשתינים ליד המדינה מיד אחרי קוּמהּ, וכן הפקעה מסיבית של קרקעות מידי האזרחים הפלשתינים שנשארו בתחומי המדינה. רוב הקרקעות שהופקעו יועדו לבניית יישובים יהודיים, בעיקר בגליל ובנגב, שבהם ניכרת נוכחות ערבית. לעומת זאת, למן קום המדינה לא הוקם אפילו יישוב ערבי אחד".
News1 מציין, כי הדברים נכתבו תוך התעלמות מוחלטת מן הרקע לאירועים: הקמת המדינה, סירובם המוחלט של ערביי ישראל לקבל את תוכנית החלוקה, פלישת מדינות ערב במטרה לחסל את ישראל, בריחתם של מאות אלפי פלשתינים ועלייה המונית של יהודים (שחלקם גורשו ממדינות ערב). הדברים נכתבו במסגרת מאמר על תוכנית הבנייה בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה, שהביא בצורה כמעט בלעדית את עמדתם של תושבי המקום הערבים שהתנגדו לתוכנית. תותרי-ג'ובראן ציינה במפורש, שמחקר השטח עליו התבססה כלל ראיונות עם 12 מ-30 התושבים שהגישו התנגדויות ועם עורכי דינם, וכן על שיחות עם רבים מתושבי השכונה - ותו לא.
בראיון עימה, שהתפרסם לאחרונה באתר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אמרה תותרי-ג'ובראן: "הטענה המרכזית [שלי] הייתה שהטיעון של רב-תרבותיות והגנה על קהילות יוצרים הדרה של בני קהילות אחרות, ושיש דרכים אחרות, מלבד הפרדה מרחבית, להגנה על קהילות.
"אני כעת מפרסמת למשל מאמר על מה שאני מכנה 'ערים מעורבות בהתהוות', כמו נצרת עילית, כרמיאל, או פרשת מכרז החכרת הקרקעות בעפולה שעלתה לכותרות כשבמכרז זכתה קבוצה של ערבים. אני מראה שהמעמד הבינוני הערבי מהגר היום לערים שהוקמו בכוונה כיהודיות ולא היו מעורבות בעבר, אבל בשל קרבתן ליישובי-האם הערביים הן הפכו ליעד מפתה למעבר למען שיפור רמת החיים. העוברים לערים אלה נתקלים בהתנגדות.
"מטרידה אף יותר היא הלגיטימציה לאפליה בשיח הציבורי. שכונות עוברות תהליכים חברתיים שונים התורמים לזיהוי שלהן כערביות או יהודיות, כך שהפרדה תיווצר מעצמה, אבל ישנם כלים שונים להגנה על הקהילה ועל אורח חייה, ואני חושבת שיש לחשוב מחדש על ההצדקות להקצאת קרקעות לקבוצה מסוימת בשם ההגנה על הקהילה".
רוזנאי: ישראל דומה לקולומביה רוזנאי פרסם אשתקד מאמר ב-Maryland Law Review תחת הכותרת "מדינה יהודית ו(שקיעה) דמוקרטית? הנסיגה החוקתית בישראל". הוא פתח (יחד עם ד"ר נדיב מרדכי) בהשוואה בלתי מחמיאה בעליל בין
בנימין נתניהו לבין
דונלד טראמפ, והמשיך: "ישראל השתנתה בשנים האחרונות. אם בעבר המוניטין שלה כ'דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון' היו מובנים מאליהם, כעת הם מוטלים בספק". רוזנאי מייחס את השינוי הנטען לתקופתו של נתניהו בשלטון וממשיך: "אנחנו מבקשים לעצב מחדש את המקרה הישראלי כמצב בו מנהיגות חזקה, לצד אליטות פוליטיות עולות, מוליכות לסיכון פוליטי רחב ממדים לחוקתיות הליברל-דמוקרטית, לשחיקה במוסדות הדמוקרטיים ולהחמרה בהתדרדרות הדמוקרטיה.
לטענת רוזנאי ומרדכי, אין לראות את ישראל כדמוקרטיה ליברלית מערבית, אלא ככזו ששייכת ל"דרום הגלובלי" - דוגמת הודו, דרום אפריקה וקולומביה. לדברי השניים, המבנה החוקתי של ישראל שביר וקיימת סכנה הולכת וגוברת להתדרדרות במבנה הדמוקרטי שלה - מצב המחייב התערבות פוליטית ושיפוטית. הם מייחסים מצב זה להתחזקות הימין בישראל, להעדר פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני, להתרחבות הפערים הכלכליים ומעל לכל - לריכוז הכוח בידי נתניהו וסביבתו.
בסיכום המאמר נכתב: "בחינת התפתחותה של המהפכה החוקתית אחרי שני העשורים הראשונים שלה, מלמדת שהדינמיקה הנוכחית מובילה לתוצאות הפוכות מזו שהיא קיוותה להשיג. כעת אנחנו רואים מהפכת-נגד. במקום לחזק את מחויבותה של ממשלת ישראל לדמוקרטיה בטווח הארוך, היא הובילה לכרסום בדמוקרטיה ולסימן שאלה סביב הלגיטימיות של המסלול החוקתי, במיוחד בידי אליטות חדשות שאינן מחויבות לפרויקט החוקתי המקורי ושיש להן אג'נדה דמוקרטית משלהן.
"התוצאה כיום היא העדר מחויבות לתרבות החוקתית והסתכלות על ההעלאה הפוליטית של טיעוני זכויות כחוסר נאמנות... המקרה הישראלי נע במידת-מה מ'צפון הליברלי' לעבר 'הדרום הגלובלי'... השקיעה הדמוקרטית הנוכחית מחייבת לשנות את מאזן הכוחות, לעבר המבנה החוקתי הבסיסי של ישראל. הפסיקה השיפוטית והכתיבה האקדמית כאחד חייבים להתמקד בקידום הדמוקרטיה ובהגנה על המוסדות הדמוקרטיים".
העמותה: ועדה בראשות דורנר מזכירת העמותה, מיטל פינטו, מסרה בתגובה, כי הזוכים נבחרים בידי ועדה בראשות השופטת בדימוס
דליה דורנר, וכי לבלנק לא הייתה כל מעורבות בבחירה. לדבריה, רוזנאי זכה בפרס על ספר פורץ דרך המצוטט רבות בארץ ובעולם והוא מרצה מבוקש. עוד מסרה, כי תותרי-ג'ובראן איננה קרובת משפחה של השופט בדימוס סלים ג'ובראן, שגם לו לא היה כל חלק בקביעת הזוכים.
רוזנאי מסר בתגובה, כי לא הסכים שמועמדותו תוגש כאשר היה מזכיר העמותה וכי בשנה שעברה ביקש לדחות את הגשת מועמדותו לצורך צינון של שנה מאז שיסיים את תפקידו כמזכיר העמותה. לדבריו, את הפרסים בוחרת ועדה שאינה תלויה בהנהלת העמותה, ולפי התקנון - אין מניעה להעניק אותם לחברי הוועד המנהל.
