אפשר להאשים במקביל לסנקציות על הפרת תנאי שחרור

ניתן להעמיד לדין מי שהפר תנאי שחרור בערבות, וזאת בנוסף לביטול תנאי הערבות והעברתו למעצר מלא - קובע (יום ד', 31.10.18) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר. מלצר מזכיר, כי בית המשפט העליון קבע לפני שנים רבות שמדובר בשני הליכים מקבילים. "עמדה זו, שלפיה אין מניעה, עקרונית, להעמיד לדין אדם בגין הפרת תנאי שחרורו בערובה, בד-בבד עם בחינה מחודשת והחמרה של תנאי מעצרו, קנתה לה אחיזה והיא יושמה מספר פעמים בפסיקתו של בית משפט זה", מוסיף מלצר. לדברי מלצר, אפילו אם תתקבל הטענה לפיה אין פסיקה סופית של בית המשפט העליון הקובעת כך - הרי שניתוח הטעמים העומדים ביסודם של שני החוקים מוביל למסקנה שניתן להפעיל אותם במקביל, שכן מדובר בטעמים שונים בתכלית: "התכלית הניצבת בבסיס מעצרו (או החמרת תנאי שחרורו) של נידון שהפר את תנאי שחרורו בערובה - איננה לשם השתת סנקציה עונשית, אלא משקפת שיקולים של סיכול ומניעת שחרורו של אדם, אשר במעשיו העיד על עצמו כי איננו ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט, כי אין בעניינו חלופת מעצר טובה, ומטעמי הרתעת הרבים ומניעת זילות בית המשפט". תכליות דומות עומדות בבסיס האפשרות לחלט ערבות של מי שהפר תנאי שחרור בערבות, מציין מלצר. תכלית שונה היא לסעיף 287 לחוק העונשין, הקובע: "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין, דינו - מאסר שנתיים". מלצר אומר: תכליתו היא "הטלת סנקציה עונשית על מפר תנאי המעצר, אשר עקרון הגמול למבצע העבירה מהווה שיקול משמעותי בגדרה. מדובר, אפוא, באמצעי ענישתי צופה פני עבר המכוון לגמול לנידון על הפרה שכבר ביצע, בצד מטרתו לשמש כאמצעי למיצוי הדין עם מי שהביא לזילות הוראות בית המשפט, או הרשות". מלצר מסכם: "לנוכח האבחנה הברורה בין התכליות השונות המונחות ביסוד הוראות חוק המעצרים וחוק העונשין, דומני כי המסקנה המתבקשת היא ברורה, ולפיה כל אחת מהוראות החוק הנ"ל איננה דוחקת את מקומה של זולתה. הוראות סעיף 51 לחוק המעצרים בכוחן לשמש כאמצעי מניעתי והרתעתי הצופה פני עתיד, ואילו הוראת סעיף 287 לחוק העונשין מטרתה היא להשית סנקציה עונשית, שעקרונות גמול ניצבים בבסיסה, ועיקרה נשיאת עיניים לעבר". מלצר דחה את ערעוריהם של סרדר פירממדוב וטקבה גטהון נגד הרשעתם בהפרת הוראה חוקית בשל הפרת תנאי שחרורם בערבות. השופט ניל הנדל והשופט בדימוס אורי שהם הסכימו עם מלצר. את פירממדוב וגטהון ייצגו עוה"ד אלקנה לייסט, יורם סגי זקס ודוד ויצטום, ואת המדינה - עוה"ד עמרי כהן ושרית משגב.