ועדת החוץ והביטחון קיימה (יום ד', 31.10.18) דיון בנושא הריסת בתי מחבלים וגירוש מחבלים לצורך יצירת הרתעה.
ראש מחלקת מבצעים בצה"ל, אל"ם ערן אוליאל, התבקש להציג את נתוני מערכת הביטחון, את תהליך קבלת ההחלטות ואת ההשפעה של הדברים על ההרתעה, והשיב: "מתחילת 2015 ועד היום, כלומר כמעט ארבע שנים, נהרסו 45 בתים - כאשר 40 מהם ביהודה והשומרון וחמישה בירושלים באזורים באחריות ביטחון הפנים. כמו-כן, ישנם עוד ארבעה בתים אשר נמצאים בתהליך האישורים של ההריסה. אני יכול לפרט על התהליך מהצד של צה"ל, שהוא הגורם המבצע, אבל ההחלטה איזה מדרג הריסה לבצע - מאטימת חדר ועד הריסת בניין - איננה החלטה בצה"ל וגם סוגיית ההרתעה נבדקת ונחקרת ע"י שב"כ. אנחנו, מיד לאחר הפיגוע, מבצעים את המיפוי של המבנה, מבצעים את ההריסה לאחר ההחלטה, וכן אמונים על האכיפה לאחר מכן - כלומר לוודא כי בית שנהרס נשאר הרוס ואדם שהורחק לא חזר למקום".
אל"ם אייל טולדנו, יועמ"ש איו"ש: "ביום הפיגוע מתחילה עבודה משולבת של מספר גורמים, שכותבים את חוות דעתם המקצועית, ובמקביל נעשית בדיקה הנדסית של המבנה ומי מתגורר בו. לאחר הבדיקות הללו מתחילה בדיקה משפטית בהתאם למדיניות ולאמות המדינה שנקבעו בפסיקת בג"ץ. התהליך נעשה בפיקוח של משרד המשפטים עד לדרגים הגבוהים ביותר, בשל העובדה שמתוך 45 הריסות, ב-43 הוגשו בג"צים. זו אומנם החלטה של המפקד הצבאי באזור, באופן רשמי, אבל זו מערכת מורכבת של גורמים ושיקולים שהצבא הוא לא שחקן יחד בה".
לשאלת יו"ר הוועדה על פרקי הזמן מהפיגוע ועד ביצוע ההריסה, השיב אל"ם טולדנו: "בקצה אחד ישנו מקרה כמו הפיגוע בחלמיש, שההריסה שהוחלט עליה בוצעה בתוך 3 שבועות, ובקצה אחר יש מקרים שההריסה התרחשה ארבעה חודשים ואף חצי שנה לאחר הפיגוע. הממוצע הוא ביצוע ההריסה כחודשיים לאחר הפיגוע".
לשאלת יו"ר הוועדה על נתונים והשפעה של גירוש או הרחקה ממקום מגורים, השיב טולדנו: "לא היה בשנים האחרונות גירוש מאיו"ש לעזה, וגם אין החלטת מדיניות בנושא, ככל שאני מבין".
רני פלד, ראש אגף מודיעין במטה לביטחון לאומי: "הנתונים מוכיחים כי בשלוש השנים האחרונות יש חזרה להריסת הבתים. זו מדיניות ברורה ומובלת ע"י ראש הממשלה והקבינט, כולל הנחיה ברורה לכל הגופים שיושבים פה, וכולם תחת האלונקה ליישם את המדיניות הזו במהירות האפשרית ובמאמץ משותף ומכוון. יש נוהל סדור וסגור שחתם עליו היועמ"ש לממשלה ומגדיר מקטעי זמן לכל שלב. דיברו על שבועיים שזה מינימום שקשה לעמוד בו, והמקסימום תלוי מאוד בבג"ץ, אבל גם בג"ץ בעניין הזה מודע לחשיבות של הטיפול בנושא הזה, ובהינתן אילוציו הוא מטפל בסך-הכל מהר בעתירות האלה, ללא קשר להחלטתו".
עו"ד ענת אסיף, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: הסמכות להריסת בתים נהנית מבחינה רכה יותר של מגבלות חוקתיות, בשל עיגונה בתקנה מנדטורית, אך אין חולק שהיא סמכות מנהלית חריגה עם השלכות דרמטיות על פרטים, שרובם אין להם קשר, מלבד קרבה משפחתית, לפיגועים הרצחניים שנעשו. המסגרת המשפטית נשענת על שני אדנים - התכלית ההרתעתית, כאשר ביהמ"ש עמד על הצגת חוות דעת מקצועית בעניין, וההפעלה המידתית של הסמכות, המחייבת לשקול את כל נסיבות המקרה הפרטניות, למשל זיקת מגורי המחבל לבית או לחלקו, אפשרות הפעלת הכלי על חלק ממוקד בבית, תוצאות הפיגוע ועוד שיקולים. אותה הסמכות קיימת גם לגבי תיחום מגורים בתוך איו"ש, אבל לפי הפסיקה כאן כבר נדרשת מסוכנות פרטנית מאותו אדם, ולא מספיקה תכלית הרתעתית. המערכת המשפטית אינה מסרסת את התהליך, אלא, לשמחתנו, אנו מדינה שפועלת על-פי אמות מידה חוקתיות ודמוקרטיות, והמדינה מחויבת בבחינת הדברים לפני שחותמים על צו חריג".
ח"כ
אמיר אוחנה (הליכוד) שאל: "מי קיבל את ההחלטה לא להרוס בתים של מי שכמעט הצליח לרצוח? יש ניסיונות שחיטה שבנס לא צלחו -זה לא מספיק להצדיק הריסה לצורך הרתעה?" ועו"ד אסיף השיבה "מדובר בסמכות מאוד חריגה, והמבחן הוא לא התוצאה בלבד, אבל היא חלק משיקולי בחינת מידתיות הפעלת הסמכות".
רשות הדיבור ניתנה בשלב זה לנציגי המשפחות השכולות הרבות שהגיעו לדיון, ובהם גם אריק לוברסקי, אחיו של לוחם דובדבן רונן ז"ל שנרצח ברמאללה בחודש יוני, שאמר: "יש חמישה רוצחים מורשעים במשפחה הזו ועוד אחד נמצא בבית המשפט. הבניין כבר נהרס בשנת 90' ונבנה מחדש בשנת 96' באופן לא חוקי. למרות כל זה, גם עכשיו שהצבא בא להרוס, הם רצו להרוס שתי קומות בלבד".
בת אל קולמן, שגיסה עדיאל ז"ל נרצח בפיגוע בעיר העתיקה, אמרה: "צה"ל מגדיר את המחבל לא שפוי, והנה, לאחרונה גילינו שהוא כותב שירים שאוגדו לספר, שירים קוהרנטיים בהם הורים מאחלים שילדיהם יהיו לוחמי ג'יהאד. זה אדם שצה"ל נתן לו אישור עבודה, ניצל אותו לרתוח ואח"כ מקלים איתו בגלל חוות דעת שהוא לא שפוי, ובזמן הזה הוא כותב שירים. פיגוע אחר פיגוע נענה בשתיקה וחוסר הרתעה - וזה מחלחל בציבור".
רפי לבנגרונד, אביה של קים ז"ל שנרצחה באזור התעשיה ברקן: "שלושה שבועות מרצח קים, ובית המחבל עדיין עומד. אתם עושים מאיתנו צחוק. אותי לא שאלו אם אני רוצה להיות אב שכול, או אפשרו לי להגיש בג"ץ נגד זה. אל תאפשרו להרוס את הטיח או איזה דלת בבית מסוים - אתם מחוקקים, אז תחוקקו, כי שמענו מספיק דיבורים".
עו"ד מוריס הירש, לשעבר פרקליט איו"ש: "הסמכות הצבאית היא החרמת הקרקע, וברגע שהקרקע שלך, מה תעשה עם הבית זה משני. אני מלווה את משפחת לוברסקי, שם לקח לצבא ארבעה חודשים לקבל החלטה, וגם היא שגויה. הפיגוע בוצע מתוך הבית עצמו, בית שמלכתחילה לא חוקי, ועדיין באים להרוס רק שתי קומות. גם תיחום מגורים זה אפשר, אפילו לעזה, לפי החוק הקיים. "צריך לשאול כמה פיגועים היו וכמה אנשים נהרגו ולא כמה בתים נהרסו כשבאים לבחון הרתעה".
איריס חג'בי: "בני זיו ז"ל נרצח בברקן יחד עם קים לפני שלושה שבועות. אנחנו שומעים בתקשורת שרוצים להרוס רק חלק מהבית של הרוצח. הוא לא הגיע כדי להפוך את זיו לנכה, או להוריד לו יד, הוא בא לרצוח, אז אין סיבה שנהרוס רק חלק מהבית. גם כך שונאים אותנו, אז שימשיכו לשנוא ונעשה את מה שטוב לנו".
ח"כ שולי מועלם (
הבית היהודי): "הדיון פה הוא לא על הריסת בתים אלא על שאלת הקיום שלנו כאן. על השאלה האם אנו מרתיעים או לא, ולא על כללים ושאלו משפטיות. אני מתרשמת שלא כל הגופים המעורבים בתהליך מבינים את זה, אחרת איך נסביר שיש גוף משמעותי שאומר שהרס בתים הוא גורם מרתיע מוכח, וזה מתמסמס?!"
ח"כ
אורן חזן (הליכוד): "לתחושתי, הממשלה והקבינט לא מרגישים שהנרצחים הם בשר מבשרם. אם צריך לבחור בין הרס הדמוקרטיה להרס העם היהודי, אני בוחר בהרס הדמוקרטיה. בושה וחרפה איך שאנחנו נראים, שהקבינט מנהל מדיניות בחירות במקום ביטחונית ואנו כחברי כנסת צריכים להוביל חוק שיתקן את הדבר הזה".
ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי): "יותר שמורתעים המחבלים מהריסת בתים, מורתע יועמ"ש איוש מבג"ץ שיהפוך את החלטתו. אין ספק שהריסת בית משפחת מחבלים וגירוש משפחת מחבלים הם כלים מרתיעים, שמצמצמים טרור ומצילים חיים. זו מטרתם ולא לפגוע בחפים מפשע. המערכת המשפטית מסרסרת את יכולתנו להציל חיים".
יו"ר הוועדה, ח"כ דיכטר, סיכם: "בחרנו לעסוק בהריסת הבתים ובהרחקת מחבלים כשני אמצעי הרתעה. היה כאן בדיון מטען קשה, אישי, רגשי, של משפחות נפגעי הטרור, שבצדק תהו האם היו יושבים כאן אם ההרתעה הייתה גדולה יותר. אני עוסק בלחימה בטרור לא מעט שנים, ומעולם לא ידעתי שהריסת בתים קשורה לתוצאת הפיגוע - שרק ב'הצלחת' הרצח יש עילה להריסה. בנושא ההרתעה, שלשמו נתכנסו, זה בוודאי ובוודאי לא שיקול רלוונטי, ואנו, כוועדה, נצטרך לחשוב איך להעלים את ההפרדה הזו מהז'רגון שלנו".
