אין ראיות לעבירות של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, בפרשת הצוללות (תיק 3000) - קובעת המשטרה עם סיום החקירה. היא מצאה ראיות לכאורה לעבירות חמורות - ובראשן שוחד ו
הלבנת הון - נגד שישה מעורבים אחרים. מדובר בעסקות בשווי של מאות מיליוני אירו עם קונצרן טיסנקרופ הגרמני, שמכר לישראל כלי שיט ובראשם חמש צוללות, אשר בוצעו בתיווכו של עד המדינה,
מיקי גנור - אשר חתם על הסדר לפיו ירצה שנת מאסר וייקנס ב-10 מיליון שקל. ההכרעה בתיק הועברה לידי הפרקליטות.
המשטרה סבורה, כי יש ראיות לכאורה להעמיד לדין בפרשת הצוללות (תיק 3000) את תא"ל (מיל.)
אבריאל בר-יוסף, שהיה המשנה לראש המטה לביטחון לאומי; תא"ל (מיל.) שייקה ברוש; מפקד חיל-הים לשעבר, אלוף (מיל.) אלי (צ'ייני) מרום, כיום יו"ר מועצת רשות שדות התעופה; עו"ד
דוד שמרון, בן דודו ופרקליטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו; השר לשעבר
מודי זנדברג; ו
דוד שרן, לשעבר ראש הסגל במשרד ראש הממשלה. המשטרה לא מצאה ראיות נגד עו"ד יצחק מולכו, שותפו של שמרון.
החשדות כלפי בר-יוסף הם לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים וקשירת קשר לביצוע פשע. החשדות כלפי ברוש הם לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים בצוותא, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות מס. החשדות כלפי מרום הם לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר, הלבנת הון ועבירות מס.
כלפי שמרון קיימים חשדות לעבירות של תיווך בשוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון. לגבי זנדברג (כיום יו"ר קרן היסוד) החשדות הם לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. לגבי שרן יש ראיות לכאורה לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ומימון מפלגות ובחירות.
מדוע הוחלף ברקת בגנור על-פי ממצאי החקירה, עד 2009 שימש ברקת כנציג התאגיד מול המדינה באותה שנה הוא הוחלף במפתיע בגנור, כאשר התברר שלמרום ולבר-יוסף הייתה מעורבות דומיננטית בהחלפה, משום שציפו לגבי ממנו טובות הנאה בהמשך הדרך. שכרו של גנור שולם בידי טיסנקרופ, כאחודים מתוך העסקות. בתקופה בה שימש גנור נציג התאגיד - מ-2009 ועד פתיחת החקירה הגלויה באמצע 2017 - הושלמה עסקת רכש כלי שיט מהתאגיד בשווי של מאות מיליוני אירו, והתקיימו מגעים לרכישת כלי שיט נוספים בשווי כספי רב עוד יותר.
לאורכה של החקירה עלו חשדות, כי שורה של עובדי ציבור ונושאי משרה בכירים, בעבר ובהווה, לצד גורמים עסקיים ופרטיים, לקחו או דרשו טובות הנאה מגנור, בין במישרין ובין באמצעות מתווכים; בין בתשלומי שוחד במזומן ובצ'קים ובין בכסות של חוזי ייעוץ פיקטיביים; בין בעבור ביצוע פעולה הקשורה בתפקידם ובין על-מנת להניע עובדי ציבור אחרים; בין בהקשר לעסקות הצוללות וכלי השיט ובין בהקשר למיזמים עסקיים אחרים, עכשוויים ועתידיים, אשר קרמו עור וגידים בארץ ובחו"ל בשותפות עם גנור.
החשדות הספציפיים אבריאל בר-יוסף היה באותה עת מנהל ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ובהמשך כיהן כמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) ואף היה מועמד רה"מ לראשות המל"ל. על-פי החשד, בר-יוסף הציע לגנור לסייע לו להפוך לנציג טיסנקרופ במקומו של ברקת; סייע ודחף בפועל למינויו אל מול גורמי ביטחון וממשל; פעל במסגרת תפקידו לקידום עסקות הרכש של כלי שיי; וזאת תוך דרישה לקבל תמורה מגנור כנגזרת מעמלות הסוכן שקיבל - בין במישרין, בין באמצעות מקורבו שייקה ברוש, ובין באופנים אחרים.
שייקה ברוש הוא מקורבו וחברו הקרוב של בר-יוסף, שהיה אז איש עסקים פרטי. על-פי החשד הוא הוכנס בידי בר-יוסף כגורם מתווך בינו לבין גנור, כדי לטשטש את הקשר השוחדי בין השניים. בהמשך, לפי החשד, נחתם בין גנור לברוש הסכם ייעוץ פיקטיבי בסך 120,000 אירו, אשר נועד להוות כסות להעברת כספי השוחד.
אלי (צ'ייני) מרום. על-פי החשד, בעת שכיהן כמפקד חיל-הים פעל ביחד עם בר-יוסף לכך שגנור ימונה כנציג טיסנקרופ במקומו של ברקת ופעל במסגרת תפקידו בעניין עסקות רכש מהתאגיד. לאחר שחרורו משירות צבאי קיבל מרום כתמורה, לכאורה, כספים מגנור בכסות של שירותי ייעוץ שלכאורה סיפק לו, בסכום מצטבר של 120,000 אירו (600,000 שקל).
דוד שמרון. על-פי החשד, שמרון פעל בשליחותו של גנור בהיותו נציג טיסנקרופ, על-מנת לקדם את עסקת ספינות המגן בין ישראל לתאגיד. שמרון עשה שימוש במשתמע במעמדו ובקרבתו לנתניהו, אל מול גורמי ממשל ועובדי ציבור מולם פעל. מדובר ביועצים משפטיים במשרד הביטחון, מנהלת הרשות לשת"פ תעשייתי והשקעות זרות במשרד הכלכלה, ובמולכו במסגרת תפקידו כיועצו ושליחו המיוחד של נתניהו בעניינים מדיניים. שמרון פעל בלא לדווח ליועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, וזאת תוך הפרת הסדר ניגוד העניינים עליו חתם המשרד. בתמורה קיבל שמרון מגנור "שכר הצלחה" של 270,000 שקל.
תשלומים אלה ניתנו בפועל עבור "פתיחת הדלתות" והשפעה על עובדי הציבור למען קידום ענייניו של גנור.
בנוסף, על-פי החשד, פעל שמרון בשליחותו של גנור לקידום עסקת השקעת כספי קרן גרמניה-ישראל למדעים בסך 100 מיליון דולר בבנק קרדיט סוויס השווייצרי, בכך שנכנס בנעליו של גנור כמתווך פיקטיבי על-מנת להסוות את מעורבותו של גנור בעסקה לאור
ניגוד עניינים בינו לבין יו"ר הקרן עתליה רוזנבאום, תוך ששמרון מציג מצג שווא בפני גורמים בנקאיים בארץ ובחו"ל אודות מעורבותו האמיתית בעסקת ההשקעה. בתמורה לכך, הוא קיבל במרמה עמלת תיווך בשיעור 20% מכספי ההשקעה, אותה העביר לגנור (בקיזוז 20% שכ"ט), וזאת כנגד הנפקת חשבוניות פיקטיביות עבור שירותי "ייעוץ" שלכאורה גנור סיפק למשרד שמרון-מולכו.
מודי זנדברג.. על-פי החשד, בעת שכיהן כיו"ר קרן היסוד, פעל לקידום ענייניו של גנור כנציג טיסנקרופ בישראל, תוך ניצול תפקידו ומעמדו הציבורי בעבר ובהווה, לצורך "פתיחת דלתות" עבור גנור וקבלת מידע מעובדי ציבור ומנבחרי ציבור בהקשר לעסקות כלי השיט. בתמורה קיבל זנדברג שוחד ב-100,000 שקל.
דוד שרן שימש בתקופה הרלוונטית כראש המטה של שר האוצר דאז,
יובל שטייניץ, ובהמשך כראש הסגל נתניהו, ולסירוגין כיהן בתפקידים בכירים בחברת קצא"א. על-פי החשד, פעל שרן לטובת האינטרסים של גנור בעסקות כלי השיט, וקיבל ממנו 130,000 שקל בשנים 2015-2013, וזאת באמצעות מתווכים המקרובים אליו שנועדו להסוות את הקשר ביניהם. עוד חשוד שרן בגיוס תרומות דרך אנשי קש לקמפיין של שטייניץ בליכוד בשנת 2012.
יצחק מולכו. על-פי החשד, מולכו נפגש עם גנור בשנת 2012 - לבקשתו של שמרון – ודן עימו בדרישת גרמניה להסרת חסמים מדיניים כתנאי לקידום מתן המענקים לטובת מימוש עסקה לרכישת כלי שיט ועסקות כלי שיט עתידיות. על-פי החשד שנחקר, מולכו לא דיווח על הפגישה וזאת תוך הפרת הסכם ניגוד העניינים שחל על המשרד. כאמור, המשטרה לא מצאה ראיות להעמדתו לדין.
עוד אומרת המשטרה, כי התגבשה תשתית ראייתית גם כלפי אנשי עסקים פרטיים, שאת שמותיהם לא מסרה. לדבריה החקירה העלתה ליקויים בנוגע לסדרי מינהל בגופים שונים העוסקים ברכש הביטחוני וביחסיהם עם גורמים עסקיים ופרטיים, והיא תביא את מסקנותיה בפני גורמים אלה.
