שופט בית המשפט העליון,
אלכס שטיין, חייב (8.11.18) את חברת זנלכל (יכין) בהוצאות בסך 50,000 שקל לאחר שקבע, כי היא מבקשת מבית המשפט העליון "ארבעה דברים בלתי אפשריים".
זנלכל היא בעלת מפעל שימורים באזור התעשיה אלון תבור, בשטח המועצה האיזורית עמק יזרעאל. היא ביקשה לחייב את המועצה לפנות על חשבונה את הפסולת מן המפעל, באומרה שהיא משלמת ארנונה בסך 1.5 מיליון שקל לשנה ואינה מקבלת תמורה. בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט
עאטף עיילבוני) דחה את העתירה ושטיין דחה את הערעור.
"המערערת מבקשת מאיתנו ארבעה דברים בלתי אפשריים", אומר שטיין. הראשון: לבטל סעיפים בחוק העזר של המועצה, ולפחות להתעלם מהם כאילו אינם קיימים. "מדובר בבקשה מרחיקת לכת שעילתה איננה חוסר סמכות של רשות מקומית, אלא חוסר תיאום בין חוקי העזר שלה לבין מדיניות השלטון המרכזי בנושא של פינוי אשפה אשר טרם עוגנה בדבר חקיקה".
השני: להתגבר על הכלל היסודי דבר עצמאות השלטון המוניציפלי בניהול ענייניו ואת היותו חסין מהתערבות השלטון המרכזי. השלישי: "כי נצווה על המשיבה לפנות אשפה תעשייתית בתחומה מבלי לבסס את הצו שייצא מתחת לידינו על דבר חקיקה שמאפשר לתת צו כזה". והרביעי: לתת "מעמד בכורה למדיניות פינוי האשפה של השלטון המרכזי ונכריז כי הדין הרצוי (מבחינתה) הוא גם הדין המצוי".
שטיין מדגיש במיוחד את עקרון עצמאותו של השלטון המקומי, אשר נקבע פעמים רבות בפסיקתו של בית המשפט העליון, בו ניתן לפגוע רק בחקיקה מפורשת. "באין הוראה סטטוטורית אשר באה לכבול את ידי השלטון המקומי בתחום השיפוט שלו, ידיו תהיינה משוחררות ולא כבולות. הפועל היוצא מזה הוא שהשלטון ייהנה מחופש פעולה מלא בתחומו המוניציפלי".
כאמור, שטיין חייב את זנלכל בהוצאות גבוהות במיוחד ביחס למקובל בבית המשפט העליון - 50,000 שקל. הנשיאה
אסתר חיות והשופטת
ענת ברון הסכימו עם שטיין. את זנלכל ייצגו עוה"ד מלכה אנגלסמן ורועי רמר, ואת המועצה - עוה"ד אבי גולדהמר ולירן כהן.
