הזירה הפוליטית הבריטית שרויה בחוסר ודאות קשה, לאחר יממה של התפטרויות ממשרות ממשלתיות ויוזמה להבעת אי-אמון בראש הממשלה, תרזה מיי, בעקבות אישור טיוטת הסכם הברקזיט בידי הממשלה.
ג'ייקוב ריס-מוג, חבר פרלמנט בכיר מטעם המפלגה השמרנית, הגיש רשמית הצעה להביע אי-אמון ב-מיי; אם יצטרפו אליו 47 צירים נוספים, תתקיים הצבעה בסיעה המונה 254 חברים. אתמול התפטרו שר הברקזיט, דומיניק ראב, שרת העבודה, אסתר מקוויי, שני סגני שרים ועוד כמה בעלי משרות ממשלתיות זוטרות יותר.
מיי הבהירה אמש (יום ה', 15.11.18), כי תמשיך להילחם על אישור הטיוטה.
האיחוד האירופי הודיע על פגישת פסגה ב-25 לחודש, במטרה לחתום על ההסכם. לאחר מכן יהיה על הפרלמנט הבריטי לאשרו - והעיתון גארדיאן חישב ומצא, כי נכון לעכשיו מתנגדים להסכם למעלה מ-400 מבין 650 החברים בו, וכל התפטרות של שר מחלישה עוד יותר את מיי.
ההתנגדות להסכם באה משני הכיוונים: הן מצד אלו הדורשים הינתקות מוחלטת מהאיחוד האירופי, והן מצד אלו המקווים להשיג הסכם נוח יותר או אפילו לבטל לחלוטין את הפרישה. הלייבור יצביע נגד בתקווה לכפות בחירות, בהן עשוי ג'רמי קורבין האנטישמי להפוך לראש הממשלה. בין היתר צפויים להצביע נגד ההסכם חלק מהשמרנים, כל חברי המפלגה הלאומית הסקוטית וכל חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. עשרת חברי המפלגה היוניוניסטית האירית - לשון המאזניים בימים כתקנם - צפויים להימנע.
אם תידחה התוכנית, יוכל הפרלמנט לבקש לנהל מו"מ מחודש - אך הסיכויים להשיג הסכם שונה קלושים, בהתחשב בכך שתאריך היעד לפרישה הוא 29.3.19. לחלופין, עשויה בריטניה לפרוש מהאיחוד ללא כל הסכם, מה שעלול להוביל לתוהו ובוהו כלכלי, מסחרי, פיננסי ומדיני. בין היתר, עלולה בריטניה למצוא את עצמה מתמודדת מיד עם מחסור בתרופות ובמזון טרי, שכיום היא מייבאת מאירופה, ובטווח של מספר חודשים - עם מיתון ואובדן משרות. סכנה זו היא הנשק החזק ביותר שבידי מיי, המקווה לשכנע לפחות חלק ממתנגדי ההסכם, שהוא עדיף על פני העדר הסכם. עם זאת, בשלב זה גוברים הסיכויים לכך שבריטניה תפרוש בלא הסכם.
נראה שהאיחוד האירופי לא יסכים לפתוח מחדש את המו"מ, וקלושים עוד יותר הסיכויים שהוא יגיש לבריטניה הצעה שונה משמעותית מזו שאליה הגיעו הצדדים לאחר למעלה משנה של שיחות. הלחץ העיקרי הוא על בריטניה ולא על האיחוד, שייפגע פחות ממנה אם תפרוש בלא הסכם - אם כי צפויה פגיעה ממשית בסוחרים עם בריטניה ובקשרי התעופה והתיירות איתה.
אפשרות נוספת היא, שבריטניה תודיע לאיחוד האירופי שהיא מאריכה את תקופת המעבר, האמורה להתחיל ב-29.3.19 ולהסתיים ב-31.12.20. בתקופה זו, בריטניה תהיה כפופה לכללי האיחוד האירופי, אך ללא
זכות הצבעה במוסדותיו. תיאורטית ניתן להאריך תקופה זו ללא הגבלה, אך ברור שבריטניה לא תשלים לאורך זמן עם מצב כזה. נכון לעכשיו, גם מדובר באי-ודאות נוספת לגבי טיב היחסים בין בריטניה לבין האיחוד בטווח הארוך, אם יתברר שתקופת הביניים הופכת לתקופת קבע.
אפשרות שלישית שעלתה על השולחן היא לקיים משאל עם חוזר על עצם הפרישה. כרגע אין לרעיון זה תמיכה של ממש, אך הוא עשוי לצבור תאוצה אם התוהו ובוהו יימשך. תומכי הרעיון טוענים, כי חובה לחזור אל ציבור הבוחרים, לאחר שהתברר שהפרישה לא תהיה מהירה וקלה כפי שהובטח להם, ולאחר שהתברר עד כמה היא מורכבת ואולי אף בלתי ניתנת ליישום בצורה שתשביע את רצונם.
