הדסה וההורים ישאו באחריות לנזקי ילד

בית החולים הדסה והוריו של ילד הסובל משיתוק מוחין נושאים בצורה שווה באחריות למצבו של הילד שנפגע לפני הלידה ובמהלכה - קובע שופט בית המשפט המחוזי מרכז, צבי ויצמן. פסק הדין שניתן ב-1.11.18 התעכב קודם לכן בעקבות החשיפה ב-News1 (שפורסמה לאחר הגשת הסיכומים בתיק), לפיה במהלך המשפט נמסרו עדויות שקר מצד רופאים והוסתרו מסמכים שהצביעו על רישומים כוזבים, לרבות במסמך מרכזי בידי בית החולים. דבר הסתרת המידע והעדויות הכוזבות התבסס על מכתב הערכת סיכון ששלחו עורכי דינו של בית החולים למרשיהם, שהגיע ל-News1. ויצמן קובע בעניין המסמך שהוסתר, שאותו סירבו באי-כוח הדסה לצרף לתיק בית המשפט מטעמים של חיסיון יחסי עו"ד-לקוח, כי אומנם אין ראיות לזיוף, אלא מדובר ברישום שגוי שהוצג בטעות ובתום לב. חשיפת מכתב הערכת הסיכון ב-News1 הביאה לזימונם מחדש של רופאים (לגביהם נטען ששיקרו) שהיו עדי מפתח ולהודאה של הדסה בכך שהילד נפגע בזמן הלידה. בעקבות זאת, נמחקה התביעה נגד קופת חולים מאוחדת, והדיון התמקד בשאלה האם הייתה רשלנות לפני הלידה. ויצמן קיבל חלק מטענותיהם של ההורים, ובמקביל קבע שהם נושאים באחריות זהה לזו של בית החולים. הילד נולד במארס 2011, כאשר אמו הייתה בת 20. ויצמן מראה, כי לאורך ההריון הפרה האם את הוראות הרופאים שטיפלו בה ולא ביצעה את הבדיקות אליהן נשלחה. הוא אומר, כי במצב זה - אין התובעת יכולה להסיר מעל כתפיה את האחריות ולהטיל אותן על רופאיה, על קופת החולים או על הדסה. היא המשיכה להתנהל בצורה כזאת גם בהריונותיה הבאים, מעיר ויצמן, ככל הנראה מסיבות דתיות ותוך התייעצות עם רבנים. ויצמן אומר: "העובדות הנזכרות מלמדות באופן ברור כי עסקינן בתובעת דעתנית העושה כרצונה מתוך בחירתה שלה, ללא כל התחשבות בהמלצות הרופאים המקצועיים, ואין לקבל טענתה כאילו הימנעותה מבדיקות, ביקורים או הנחיות כאלה ואחרות שניתנו לה ע"י עובדי הדסה, הורתה בכך שלא הוסבר לה כנדרש חשיבותם של אלו". עוד אומר ויצמן: "הפסיקה נתנה דעתה לסוגיה זו של 'היענות לקויה' מצידו של המטופל להוראות רופאיו. כך נפסק, כי אומנם חובתו של הרופא לסייע למטופל להבריא, ואולם על המטופל הנטל לקבל את הסיוע ולא לדחותו ביד אחת ולהטיל על הרופא את מלוא האשם למחדליו בידו השנייה. על-פי הגיונם של דברים, המטופל אמור לחזר אחר רופאו ולא שהרופא ימצא עצמו רודף אחר מטופלו על-מנת לוודא כי הוא עושה כמצוותו". את הרשלנות בהתנהלות הדסה מוצא ויצמן בעיכוב הכנסתה של האישה לניתוח קיסרי. האישה הוכנסה לניטור בשעה 17:42, ותוצאותיו היו חייבות להדליק נורה אדומה בקרב הצוות הרפואי. אלא במקום זאת, החליטה המיילדת על דעת עצמה לנתק את האישה מן המוניטור בשעה 19:00. "הדעת נותנת כי לו כך היה הרי שבנסיבות הנזכרות ונוכח ניטור הבעייתי היה מוצע לתובעת לבצע ניתוח קיסרי כבר בשלב זה על-מנת שלא לסכן העובר ולא להביאו לכדי מצוקה כפי שאירע בפועל", אומר ויצמן. בפועל, חוברה האם שוב למוניטור רק בשעה 19:44, והפעם התוצאות חייבו לשקול ניתוח קיסרי מיידי. "מחדלים אלו גרמו לעיכוב ניכר באבחון מצוקת העובר ובהמלצה לחלצו בניתוח קיסרי, בכך חלף זמן יקר ביותר - פרק זמן אשר הגביר את מצוקת העובר והוביל בסופו של יום לתשניק של ממש", הוא קובע. כאמור, ויצמן מטיל מידה שווה של האחריות על ההורים. הללו סירבו לאשר את הניתוח הקיסרי בטרם יתייעצו עם רב ששמו אינו מופיע בפסק הדין. בשעה 19:55 הוסבר להם הצורך בניתוח, אך הם סירבו והאם השיבה: "בעזרת השם הכל יהיה בסדר". רק לאחר מסע שכנועים ארוך, יצא הבעל ב-20:13 והתקשר לרב, ורק בשעה 20:40 חזר ואשתו חתמה על הסכמה לניתוח. בשל כך, אבדו עוד 45 דקות חיוניות. ויצמן אומר, כי הוא מקבל לחלוטין את עדותו של הצוות הרפואי ודוחה מכל וכל את גרסתם של ההורים לאירועי אותה שעה. ויצמן מצטט את עדותו של פרופ' אשר שושן, שהיה הרופא הבכיר שטיפל במקרה: המקרה היה טראומתי ביותר לכל הצוות שלנו. בדיעבד זה היה ערב שאזכור כל חיי. גם התוצאה וגם ההתנהלות של הזוג מול הצוות הרפואי היו כל כך קשים, כל כך יוצאי דופן, כל כך מעורר קושי אני זוכר כל פרט... אתה צריך להבין שאתה לא צריך להיות רופא, כדי לחוש את הצער של מה שנגרם בהתנהלות של בני הזוג. זאת אומרת, לא כרופא אני צריך להגיד לך. כשרואים את הילד האומלל ומבינים שאפשר היה להיות אחרת, מבין שמקרה זה לא אשכח". כאמור, ויצמן דוחה את הטענה לפיה מסמך מרכזי זויף בידי אנשי הדסה. מדובר ברשומה לפיה האם הועברה לחדר הלידה בשעה 19:30, בעוד בפועל היא רק חוברה בחזרה למוניטור ב-19:44. ויצמן מקבל את גרסתה של המיילדת ורה יגוטקין, לפיה ביצעה את הרישום מאוחר יותר באותו ערב וטעתה כאשר הסתמכה על זכרונה. ויצמן מדגיש, כי מדובר במצב חמור בו ניתן היה תיאורטית לשנות בדיעבד רישום במחשב, אך אומר שהדסה הצהירה שתקנה זו תוקנה ושהדבר אינו אפשרי כיום. ויצמן קבע, כי נזקיו של הילד מסתכמים ב-6.2 מיליון שקל. מאחר שהטיל על ההורים אשם תורם של 50%, הסכום בו חויבה הדסה הוא 3.1 מיליון שקל. אולם מצד אחד יש לנכות מסכום זה מחצית מתגמולי הביטוח הלאומי, ומצד שני - יש להתאימם כלפי מעלה לתוחלת חיים משוערת של 30. לפיכך, הורה ויצמן להגיש חוות דעת אקטואריות מתוקנות. הדסה גם תשלם הוצאות בסך 23.4% מהסכום הסופי שייפסק לחובתה. את התובעים ייצג עו"ד עמוס גבעון, ואת הדסה - עוה"ד דפנה רוזן-זינגר וסיגל תירוש.