ב-14 בינואר 2017 צייץ בטוויטר הכתב הפוליטי של חברת החדשות
עמית סגל את הציוץ הבא: "מה בעצם נוני מוזס עוד עושה כמו"ל
ידיעות אחרונות". לא עברה שנה וסגל מתחיל לכתוב טור פרשנות פוליטי במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. תהייה זו עלתה (יום ב', 26.11.18) בפני סגל בתוכנית "מפגשים עם התעשיה" שמופקת על-ידי בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. בתגובה ענה כי "ההחלטה לא הייתה פשוטה, ובהתחלה לא עלה על דעתי לעבור לידיעות בגלל אותו ציטוט היות שאני חושב כי מוציא לאור שחשוד בניסיון שוחד לראש ה
ממשלה, יש בעיה חמורה שהוא יהיה מוציא לאור של עיתון שאמור לסקר את אותו ראש ממשלה. והאם אני מאושר מכל מה שקרה בידיעות? התשובה שלילית. ושאלתי את עצמי במהלך המשא-ומתן עם ידיעות - האם אני הולך להיות עלה התאנה? מלבין הכתמים של תיק 2000?"
סגל מספר כי מה שעזר לו לקבל את ההחלטה בסופו של דבר היה ראיון של העיתונאי
אורי אליצור המנוח, שעמית סגל מתייחס אליו כאל מורו והשראתו בתקשורת. בראיון כתב אליצור כי הוא יודע שהוא לעולם לא יהיה בין הוגי הדעות הבכירים בידיעות אחרונות מפני שהוא ימני, אך הוא ממשיך לכתוב שם כי היה רוצה שהעיתון של המדינה יראה אחרת.
"בעקבות כך חשבתי לעצמי שגם אם נוני מוזס לא חזר בתשובה ולא התאהב בביבי נתניהו או הלך בעצמו להקים מאחז, אני כן רואה את הניסיון של ידיעות להשתנות. וכאשר מציעים לי עמדת השפעה בכירה כזאת, אני חושב שזה יהיה לא הוגן לדחות אותה על הסף. כשסוף-סוף קורה השינוי, בין אם זה בגלל האבולוציה שישנם יותר ימניים או בין אם המצב של שוק התקשורת, בו ישנן פחות פרסומות וצריך להגיע ליותר קהל וגם אם זה קשור לתיק 2000, שבאיזה 'שוק' חשמלי גרם לידיעות אחרונות ולכלי תקשורת אחרים להגיד שאולי הם צריכים להשתנות, אז אני חושב שאני צריך להיות שם ואני מודע לביקורת שיכולה להיות כלפי".
על נושא חוק הנאמנות בתרבות, ענה סגל כי "הדמוקרטיה בישראל היא בפריחה, לא נשקפת לה שום סכנה", יש מקרים שבהם המדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. אני חושב שיש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה. אני חושב שהחוק הוא בזבוז זמן היות שמבחינתי מה שחשוב זה שנגיע למצב שבו האמנות תתחיל להיות עם ייצוג שמתקרב לעשירית מהדתיים, הדרוזים, הימניים והחרדים. כרגע המצב הוא שהאמנות מדברת בקול אחד, זה לא קולה של הממשלה זה קול של אגף מאוד רדיקלי בשמאל ובעיני האמנות נפגעת מכך. נשאלת שאלה שקשורה גם לדיון על התקשורת, למה כל האמנים והכתבים הם שמאלנים? האפשרות הראשונה היא שהימניים הם בבונים. הם יצורים לא תרבותיים, הם לא אינטליגנטיים, הם לא מבינים אמנות גבוהה והולכים למשחק של בית"ר ירושלים ורואים מאסטר שף או MKR. והאפשרות השנייה שזה קשור למעגלים חברתיים. למעשה אני חושב שרוב האמנים הגדולים היו ימניים -
נעמי שמר הייתה ימנית, הייתה בסבסטיה.
נתן אלתרמן חתם על העצומה לארץ ישראל השלמה, וכן הלאה. זאת אומרת שאין מונופול לאמנות לשמאל ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה גרם לכך שהאמנות והתקשורת הם כולם בידיים של מעגל חברתי מאוד מצומצם. לדעתי אין בעיה שלא יהיה חוק נאמנות בתרבות אבל גם שלא יהיו שורות סגורות ומצופפות בתרבות ובתקשורת".
