הסדר קל מדי עם הרב עזרא שיינברג

הסדר הטיעון עם הרב עזרא שיינברג, שביצע במשך עשר שנים עשרות עבירות מין בשמונה מנשות קהילתו בצפת, היה קל מדי. בית המשפט העליון מתח (יום ה', 6.12.18) ביקורת נדירה על המדינה בהקשר זה, כאשר דחה את ערעורו של שיינברג על חומרת עונשו - 7.5 שנות מאסר. שיינברג עמד בשנים 2015-2000 בראש קהילת "אורות האר"י" בצפת, וכאשר פנו אליו נשים מן הקהילה בבקשה לייעוץ - ביצע בהן עבירות מין חוזרות ונשנות. הוא הודה והורשע בנסיונות אונס, מעשים מגונים בנסיבות אונס, גרם מעשים מגונים בנסיבות אונס ועבירות נוספות. במסגרת הסדר הטיעון ביקשה המדינה להטיל עליו 105 חודשי מאסר בפועל. היא נימקה את ההסדר בקשיים ראייתיים ובכך שהוא חוסך מן הקורבנות את הצורך להעיד. בית המשפט המחוזי בנצרת גזר כאמור על שיינברג 90 חודשי מאסר. המדינה לא ערערה ואילו שיינברג ערער וטען שעונשו צריך לעמוד לכל היותר על ארבע שנות מאסר. בדחותו את הערעור אומר השופט עוזי פוגלמן, כי אין המדובר במקרה נדיר בו תתערב ערכאת הערעור בעונש. הוא עומד על חומרת מעשיו של שיינברג, אשר "פעל בדפוס קבוע ועשה לו הרגל לפגוע בנשים בנות קהילתו... דפוס הפעולה שלו מצביע על ניצול מחושב של הזדמנויות שניקרו בדרכו". פוגלמן מוסיף: "המערער היה ראש קהילה ובעל השפעה רבה. המתלוננות היו חברות בקהילה. השפעתו הדתית עליהן הייתה גדולה. הן עשו להן רב ונתנו בו אמון. הן סמכו עליו בעניינים אישיים והסכימו לעשות ככל אשר הורה אותן. דומה שהתקיימה בהן ההנחיה של ר' אלעזר בן שמוע: "יהי... מורא רבך כמורא שמים'. אך המערער לא הקפיד על הנחיה אחרת של ר' אלעזר: 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך'... המערער ניצל לרעה את האמון של המתלוננות בו בשעתן הקשה. הוא הפעיל אותן לצרכיו במקום להיטיב את מצבן". השופט יוסף אלרון - שהיה ראש הרכב תיקי פשע חמור בבית המשפט המחוזי בחיפה - מגדיר את שיינברג כ"אדם המהווה סמכות רבנית, סמכות תורנית וסמכות מוסרית סרח וסטה מדרך הישר אל מחוזות עבריינות המין הנלוזה ביותר. המערער ניצל בערמה רבה את מעמדו כסמכות רוחנית בעלת השפעה דרמטית על המתלוננות ובני זוגן, שהיו חלק מקהילתו, כדי לספק את גחמותיו המיניות המעוותות". אלרון מרחיב את הדיבור על חומרת מעשיו של שטיינברג ולבסוף מותח ביקורת הן על הפרקליטות והן על בית המשפט המחוזי: "כשלעצמי אני מביע פליאה על הסדר הטיעון העונשי אליו הגיעו הצדדים, אף לאחר שהוצג לנו הנימוק שעמד בבסיס ההגעה להסדר. לגישתי, על-אף שהעונש שהוטל על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי מצוי ברף העליון של טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, עונש זה אינו הולם כלל את חומרת מעשיו". השופט אלכס שטיין מוסיף: "בזכות הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, זכה המערער לעונש קל (קל מדי לטעמי, כפי שיפורט להלן) וכי בלא הסדר הטיעון מן הראוי היה לשימו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת יותר, שלא תפחת מעשר שנים". שטיין עומד על הצורך להרתיע מפני עבירות מין דומות, הנעשות בחדרי-חדרים, וקורא להחמיר בענישה עליהן משיקולי הרתעה. הוא מסיים: "אשר על כן, אני מצטרף לפליאתו של חברי, השופט אלרון, על הסדר הטיעון שהקל עם המערער יתר על המידה". את שיינברג ייצגו עוה"ד מנחם רובינשטיין ומורן סעדון, ואת המדינה - עו"ד מורן פולמן.