ניצב בדימוס
ניסו שחם, לשעבר מפקד מחוז ירושלים, נדון (יום ב', 10.12.18) ל-240 שעות שירות לתועלת הציבור ולשישה חודשי מאסר על תנאי. בחודש אפריל זיכה השופט
בני שגיא את שחם מכל עבירות הפרת האמונים שיוחסו לו, והורשע רק בעבירה אחת של הטרדה מינית מתוך שלוש פרשיות המין שיוחסו לו. לבקשת הפרקליטות, עיכב שגיא ב-45 יום את ביצוע העונש, כדי לאפשר לה לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב על זיכויו של שחם.
שגיא אומר, כי האינטרס הציבורי מחייב לשרש פגיעה בכבוד האדם - כפי שביצע שחם לגבי השוטרת בה הורשע - ואת הפגיעה בתדמיתה של המשטרה. פגיעתו של שחם בערכים אלו לא הייתה קלה, בשל היותו קצין בכיר בגוף היררכי - אך גם מדובר באירוע נקודתי בודד. הוא גם מצא, כי רשמיו של האירוע בנפשה של השוטרת התעמעמו במידת מה בשנים שחלפו. שגיא גם מציין, כי אם היה מדובר רק במקרה זה - שחם היה עומד לדין משמעתי ולא לדין פלילי.
עוד הביא שגיא בחשבון את תרומתו ארוכת השנים של שחם לציבור, את הפער העצום בין כתב האישום לבין פסק הדין, את פיטוריו של שחם מהמשטרה (שייתכן שהיו נמנעים אילו היה עומד רק לדין משמעתי), את גילו ואת נסיבותיו האישיות.
בפסק הדין אמר שגיא, כי מדובר באסופת עבירות מינוריות - החלטות בודדות שקיבל שחם בענייניהן של שוטרות עימן קיים מערכות יחסים מיניות בהסכמה, עבירות שלרוב מטופלות במישור המשמעתי. כאשר התברר שזוהי תמונת המצב, ולא עבירות מין חמורות כפי שיוחס תחילה לשחם, באה לעולם "תיאוריית הצבירה החדשנית", לפיה הצטברות מעשיו של שחם יוצרת עבירה של הפרת אמונים. בשל כך, תוארו בכתב האישום שמונה פרשיות - אבל העבירות הופיעו רק במרוכז בסיומו של כתב האישום.
שגיא הסכים עקרונית עם התביעה, כי במצב זה - מי שאמור לקבל החלטות בעניינן של השוטרות, מצוי בניגוד עניינים. אולם המדינה לא בחנה את הקשר בין שחם לבין השוטרות בכל מקרה לגופו, אלא טענה שכל המקרים היו באותה עוצמה - וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון. יש להבדיל בין קשר קיים לבין קשר שהסתיים, ויש להבדיל בין סוגי ההחלטות שקיבל שחם בענייניהן של השוטרות השונות, קבע אז שגיא.
"אין בידי לקבל תזה חדשנית זו, הן לנוכח המדיניות המשפטית והן לנוכח מסקנותי העובדתיות", סיכם שגיא לגבי "תזת הצבירה". החוק הפלילי חייב להיות ברור, ופסיקת בית המשפט העליון מלמדת על מגמה לקבוע קווים ברורים לעבירת הפרת האמונים. קבלת התזה של המדינה עלולה לטשטש לחלוטין את הגבול בין הפרת אמונים משמעתית לפלילית, ועלולה להפוך מעשים רבים לפליליים תוך חתירה תחת עקרונות המשפט הפלילי, הוסיף שגיא.
ההרשעה היחידה הייתה במעשה מגונה שביצע שחם בשוטרת עימה היה בקשר שאינו מיני. שגיא קבע, כי שחם אכן נישק בכוח את השוטרת ודחה את טענתו של שחם כאילו טעה בנוגע לטיב יחסיו עם השוטרת. "ספק בעיני אם אדם סביר כלשהו היה יכול לחשוב שנשיקה עומדת על הפרק", ודאי במעמדו של שחם. הוא אינו נער העלול לראות התנהגות מסוימת כהזמנה לנשיקה, אלא קצין בכיר במשטרה שידע שהשוטרת מעוניינת בעזרתו לעבור לתפקיד אחר. בפרשה זו הורשע שחם בהטרדה מינית ובהפרת אמונים.
את המדינה ייצגו עוה"ד
רונן יצחק, ליאת יונניאן ורות יצחקי-שרוני, ואת שחם - עוה"ד בעז בן-צור, דקלה סירקיס ו
עודד גזית.
